האהבה הייתה
עכשיו היא כבר איננה
כרוח חורפית
טרקה את החלון.
עברה כה מהר
כסוס פרא בשדות
ואני עדיין תוהה
אולי הייתה היא רק חלום.
ולפעמים ברק
שולח ללבי ניצוץ
כה חד, מואר, מלא באהבה
ומה אני עושה?
שואלת את עצמי
ומחזיקה אותו בלב
כל עוד עדיין מרגישה.
האם לשתוק? לא להוציא מילה?
או שאולי פשוט לגשת
ולדבר על הא ודע,
עדיין מרגישה כמו ברשת.
ברשת של העכביש
ברשת של עצמי,
אני טוותי את כורי
האם בכל אשמה אני?
כבר לא יודעת מה לחשוב,
יודע? לא יודע?
"זה יעבור עם הזמן
בואי תסתכלי עליה!"
הסיפורי הוא כה פשוט
כמו כל סיפור האהבה
אז כנראה אמשיך אני
וכנראה לא הוציא מילה. |
