לקחתי כמה ביטים, סידרתי אותם לפי סוג וצורה,
אפסים בצד ואחדים בשורה.
חפרתי בורות וסידרתי כיסודות,
בניתי ריצפה, אחר כך קירות,
בניתי חלון וגם מדרגות.
בניתי חדרי חדרים ובהם חלומות,
חלום על חיבוק ונשיקה,
חלום על אהבה גדולה וחלום אחד על ההופעה.
ועכשיו מול עיני רואה אני מגדל,
מלא חלומות ומוקף במעגל.
מעגל שהכיר אכזבה, מעגל של אהבה.

ואולי היא יושבת לה בצד השני,
אוספת ביט ועוד ביט לעצמה.
חושבת על סיגליות,
חיבוקים ואהבה טהורה.
בונה ארמון מושלם בעיניה הכחולות.
אולי גם ארמון זה למוד אכזבות.
לא מרשה לעצמה ליפול שדודה,
היא לא תיכנע לאהבה.
גם היא תשמור את המחשבות לעצמה,
תחכה שהבחור יציג לה אהבה.

שניהם בונים מגדלים באוויר,
שניהם פוחדים לגלות רגשות,
ובינתיים נשארים בין כל אותם הקירות.