יש מקום אחד בתל-אביב, שהבדידות עדיין לא הגיעה אליו. אם תגיעי
לשם, יקח לך קצת זמן להבין את זה, זה לא קורה מיד. אבל אם תשבי
במקום הזה, יותר מכמה דקות של קפה, תכבי את הסלולרי ותוותרי על
הסיגריה, אולי תצליחי להבחין. הסיבה שהבדידות עוד לא הגיעה לשם
היא, שהיא פשוט לא שמעה על המקום הזה. כן, הבדידות יכולה
לשמוע, יש לה שמיעה די טובה אפילו. היא יכולה גם לראות אם היא
רוצה, אבל היא לא ממש צריכה. פעם הייתי מדוכא מאד ולא ידעתי מה
לעשות. החלטתי לצאת מהבית לשאוף קצת אויר, יותר נכון ניקוטין,
את יודעת, לנסות לחזור לפרופורציות וכל זה. עשיתי עם עצמי
תרגילים של קשיחות. הדלקתי את הסיגריה בהטיה קלה של הראש,
לחסום את הרוח. כן, היתה קצת רוח בתל-אביב באותו ערב.  עצמתי
עין אחת ברגע השאיפה הראשונה, וגם ניסיתי להשאיר אותה קצת
סגורה אחר כך, כדי להקנות לעצמי מראה מחוספס כזה, כמו ריק,
בקפה בקזבלנקה, איזה גבר. נזכרתי איך הוא אמר לאלזה: "את לבשת
כחול והגרמנים לבשו אפור", וחשבתי עליך. הלכתי באחת השדרות
הגדולות, שחוצות את העיר לכוון הים. כל פעם שעבר לידי גבר,
הוצאתי את הסיגריה עם שתי אצבעות קרובות לשפתיים ונשפתי את
העשן החוצה בעוצמה, עם פה פתוח. שעברה אישה, רק סגרתי את העין
קצת והבטתי בה בעין הפתוחה לחצי שניה. חשבתי שאם אני אשלוט כך
על תגובותי, הבדידות תתיאש ממני, היא תראה שאני קשוח, ותעדיף
להתעלק על מישהו אחר, שהוא לא גבר אמיתי כמוני וכמו ריק. אבל
הבדידות לא סלקטיבית, בכלל לא אכפת לה אם אני גבר או אישה או
קשוח או חלש. ההיפך, היא אוהבת לגוון, מחפשת אתגרים, את יודעת,
שמעתי שלפעמים היא נדבקת לחתולים, למרות שבעיריה מנסים לעצור
את זה.
אחרי שעה בערך, הגעתי למקום הזה, שסיפרתי לך עליו. עוד לא
ידעתי אז, שזה המקום המיוחד ההוא, אבל מהרגע הראשון, היתה לי
תחושה שונה. הרוח מהים היתה מאד חזקה שם. יותר מלטפת מחזקה,
הייתי אומר, אסרטיבית. הבדידות לא מתעסקת עם הרוח, יש להן מן
אחוות נשים כזאת, כל אחת עובדת בטריטוריה שלה ולא מפריעה
לחברתה. התיישבתי שם על ספסל וניסיתי להדליק עוד סיגריה. אבל
הרוח התעקשה, וכיבתה לי את הגפרור בכל נסיון. בסוף ויתרתי על
הרעיון, במילא אני לא  בקזבלנקה. פרשתי את הידיים על הספסל ואת
הרגלים קדימה ונתתי לרוח ללטף אותי קצת. היא היתה נעימה
במיוחד, וקצת מערבולית, והצליחה לחדור מבעד לחולצה הדקה שלי
וללטף לי את הבטן והחזה. חשבתי לעצמי שזה לא פחות נעים מהליטוף
שלך, הרגוע, אחרי סקס. שוב חשבתי עליך, המקום הזה נתן לי
השראה, דמיינתי אותך יושבת לידי ומתענגת איתי על הרוח הזאת.
אמרתי לעצמי, שאם הרוח מלטפת את שנינו ביחד, זה כאילו אנחנו
מלטפים אחד את השני, אבל בלי להתאמץ. זאת היתה הפעם הראשונה,
שחשבתי עליך, אבל לא ממש התגעגעתי, כנראה שהרוח היתה מספיק
ממשית בשבילי. החלטתי לתת לרוח ללטף את כל הגוף שלי, הורדתי את
החולצה הדקה והרמתי את הידיים. הסתכלתי איך היא מלטפת את בית
השחי, מקררת אותי. הרמתי את הראש והרוח התחילה ללטף לי את
הצוואר. ככה זה עם הרוח, כשמתמסרים אליה, היא לא מפסיקה לתת,
היא כזאת חברה טובה, אם בא לה. הסתובבתי , ונתתי לה לגרד לי את
הגב ואת הצוואר, כמו חתול שמקשת את גופו ומתלטף על הרגל שלך.
אחר כך הורדתי את הג'ינס וגם את התחתונים, לא התבישתי ממנה.
היא ממש לקחה את זה בצורה טובה, נכנסה בין הרגליים שלי, עלתה
למעלה לגב וחזרה מהצדדים של הבטן. נורא אהבתי את התגובות
המהירות שלה, היא ישר הבינה מה אני רוצה.
חשבתי לעצמי, שבעצם, אני באפטר-פרטי של הבדידות. כן, הבדידות
היא בסצנה התל-אביבית, די פעילה אפילו, לא סיפרתי לך? בדרך
חזרה הביתה, הדלקתי לי עוד סיגריה, וסתם עישנתי אותה בכיף.
מזמן לא נהנתי כל כך מעישון, חשבתי לעצמי. החלטתי לא לגלות לאף
אחד על המקום הזה, לא בגלל שאני רוצה לשמור אותו לעצמי או משהו
כזה, פשוט פחדתי, שאם יותר מדי אנשים יבואו, אז הבדידות תקלוט
שזה מקום עם פוטנציאל ותגיע גם אליו, היא כזאת שתלטנית לפעמים.
כשהגעתי הביתה הבנתי שהדרך הטובה ביותר לברוח מהבדידות, היא
להיות לבד.