מ. יציק / הבלחה של רגע |
רותם במתינות סוסים אל מרכבת דמדומי העבר
פרסות חלודות בועטות לקול צהלת המון חוגג
מנערות קליפות שנשרו בצל שעטות הזמן
קורעות אוכפי זיכרון מעל חשכת לילות נכנעים
והטוב שותק ומנפנף דמדומים כדגלים לבנים
והרע שורף מתחתיי כל פרסה חדשה
והדמעות אט יורדות משוחררות מכל רסן
והסוסים מתעוורים מעוצמת אור
הבושה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|