מ. יציק / בשם המילים |
והמילים כמו נבררות מאליהן
שותקות את שעל ליבן העייף
מנידות אנשים בהינף משקלן
כנוצה מושלכת על כבישים מהירים
נושכות שפתיהן המצויירות, הכחולות
מביטות בשגגה נקרית על אימות הדרכים
כמנגינות ידועות-שם כובשות ללא אומר
מבקשות שוב לבשר, לגעת, לא ליפול
ואני,
כמו רוצה לדבר מפיהן, בשמן,
ואיני יכול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|