מ. יציק / אחרונת הבארות |
דליתי מילים אחרונות מעומק יובשה
וכנאקה משופשפת על דרכים נלוזות
צחיחות מאל מטר ואל טל עליהן
אשים פעמי אורחותיי כמקדם
אל צילו המפנק של עץ השיטה
בחסותו להשיק ריסים לעפעפיים
למלמל בין ענפיו מילים צמאות
של תפילה.
מוקדש לכל אלה שקראו בי מילים.
תודה לכולכם על שהייתם לי.
ואם אי-פעם תגיעו לצד האפל של הירח ותראו איש מחייך,
חייכו אליו בחזרה כי ייתכן שאיש זה יהיה אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|