האם את יודעת?
האם את שומעת?
זה אני שדופק בחלון
כמו גשם של יום ראשון
בכל פעם שאני נזכר
אני בוכה
והדמעות כמו גשם
ואני, אני לא רוצה לבכות
אבל לא יכול לעצור אותן.
אהבתי אותך, אהבתי באמת
לא אהבה ארוטית כמו בספרים
אלא אהבה של ילד
ילד שאוהב את אמו
אוהב בלי לדעת שהוא אוהב
אבל הרגש נמצא עמוק בתוכו
ואת, את לא היית אמי
אבל ככה הרגשתי
ועכשיו את רחוקה
רחוקה מידי
ואת לא יכולה לשמוע אותי
ונותרו לי רק דמעות
ויש לי עוד ים לבכות
כי שעצובים באמת
הדמעות לא נגמרות.
ואני בוכה בשקט שלא יראו
כי אין לי כוח להסביר למה
למה אהבתי אותך כמו אם
כשאת, את לא היית אמי
אבל ככה הרגשתי
ואף אחד לא יודע כמה אהבתי
אפילו את לא ידעת
אולי עכשיו את יודעת.
גשם יום ראשון
שדופק ומכה
כאילו מזדהה עמי ויודע
וכל השמיים בוכים איתי.
אני לא בוכה כל הזמן
רק שעצוב לי באמת
רק שאני חושב עלייך
ומשהו בתוכי מת.
ועכשיו אני כותב
כי נימאס לי לבכות
וגם עכשיו אף אחד לא ידע
כי אף אחד לא יראה את מה שכתבתי
אולי פעם מישהו כן
מישהו שידע להגיד את הדברים הנכונים
ולא יבקש הסברים
אבל רק אולי
כי אני, כזה אני.
וגשם יום ראשון ממשיך לדפוק
וטיפות הגשם הן כמו דמעות
ואת, את לא היית אמי
ואני, אני לא רוצה לבכות
אבל הדמעות
לבד הן באות.

13.04.99