אני בהודו עכשיו,מה זה שענטי..זה לא מילה. אבל יש בעיה, כי זה
היום האחרון כאן. אין לי לאן לחזור. ההורים שלי לא מתחברים
איתי בקטעים מסוימים, אהבה אין לי ואני כבר בן 33, קרעתי את כל
המזרח, נגמרו החסכונות. נשארה לי מנה גדולה של קראק ,שספק אם
אני אקום אחריה. נגמור את הכל בסבבה. עישנתי הכל בבת-אחת,
השענתי את הראש לאחור, וחיכיתי לאופל שיאסוף אותי בעדינות.
תחושת ריחוף נעימה התפשטה מרגלי ועד לקודקוד. המוח שלי נפרס
לעיני כמו מנוע חיפוש באינטרנט. הקשתי את הערך אהבה. לקח הרבה
זמן, אבל בסוף היו לי חמישה תוצאות חיפוש. בחרתי בה,לא יודע
למה. הופיעה לי אפשרות בחירה בין היכרות, זיכרונות רעים,
זיכרונות טובים. בחרתי בהיכרות ואז היא הופיעה מולי כשעיניה
הכחולות הגדולות ננעצות בי במבט סקרני אוהד. סגרתי את החלון
הזה על-ידי האיקס למעלה, ובחרתי זיכרונות טובים. העיניים
הופיעו קרובות ואוהבות, אבל פתאום עברתי לזכרונות רעים באופן
אוטומטי, כנראה איזה באג.
שוב העיניים, אבל הפעם הם הביעו שנאה. הכחול שבהם בער מול לובן
הפנים. רציתי לסגור את החלון ולא יכולתי. מנוע החיפוש המוחי
שלי נתקע במבט השנאה הזה.
אלוהים, יש לי כל כך הרבה זכרונות טובים, היו בחורות לפניה
ואחריה, מה עם נועה-היה לנו טוב ביחד, ושרית. נכון שלא אהבתי
אותן,אבל היה לי טוב איתם. נכון שאין להם עיניים כחולות
כאלו...למה אני תמיד נתקע במבט השונא הכחול הזה כי, אלוהים,
חייתי עם המבט הזה כל כך הרבה שנים, למה אני צריך גם למות
איתו.
ואז הגיעה התחושה. נשבע לכם שלא עשיתי כלום, אבל התחלתי לחוש
אהבה אליה כמו אז.
ניסיתי להתקרב, לגעת בטווח הכחול הזה. העינים הכחולות כבר לא
ננעצו בי. הפכתי לאויר בשבילם. הייתי מוכן למות בשביל מבט אחד
נוסף, ואז היא הפנתה לי את גבה.
אלוהים, חייתי עם האהבה הזו כל כך הרבה זמן, למה לפני מותי אני
צריך לחזור אליה.
ואז המחשבות והרגשות חזרו ביתר שאת, האכזבה, התשוקה, והסיכוי
האפסי שהעיניים יעניקו לי עוד מבט
כחול.די.....!!!!!!!!!!!!!!!!!
מי כתב את התוכנה הזו???אני לא יכול יותר להרגיש את זה,הרגשתי
שזה מעל לכוחותי.
עשיתי ctrl+alt+del   בקול הכוח , ואז הכל נהיה שחור מסביב,
ושום דבר לא פעל מסביב.
כדור האקדח שיריתי חדר בשריקה לתוך ראשי, כשהרגש הכי חזק בחיי,
שולט גם במותי מסתבר שהזיכרון הזה היה הביוס של המוח שלי..