כל כך טוב לי להיות נקבה, ואין לי בעיה לתפור ולנקות ולשטוף
כלים,
או לכבס או שישלמו עלי או יפתחו לי את הדלת
או שאני אהיה זו שתראה את התקרה כשאני מזדיינת,
או את השמיים במקרה מעניין יותר...



מדובר כאן במקרה קשה של שירה
כסף עבה מלכלך כמה דברים
אני מרגישה כמו איזה כלב, רק בגלל הנשירה
ומה לעזאזל קשור הכסף?

בסך הכל רק רציתי להזכיר לי
מאיפה כל העצב הזה בא
לא שאני שוכחת או משהו
אך כל מה שיש לי, זה סיבה.

בעצם תנו לי רגע,  אני הולך לבכות עכשיו
זה רק היום, או השבוע
ובכל זאת זה המצב,
נראה לך שהיופי הזה יעזור כאן?
הרי גם הוא כבר מיותר, רק עוד זיון , זה כלום אצלנו
ולא נהיה פה שוב מחר.
אתה חושב שהעיניים שלך יצילו אותי, אולי השפתיים
הידיים, או משהו כזה?

אז רק תדע  שבינתיים כל הכאב הזה, עושה לי
בעיקר טוב. וחוץ מזה
כל הערגה הזו מנקה לי את הלכלוך מהעיניים
עם נחלי דמעות די זורמים, נחלי יאוש אולי,
אבל גם הם די מנחמים, ודי נעים לי וחמים
כשכל השאר מנסה להיות קר, וכל השמיכה הזאת
מכסה על הטיפשות שלי, כי בלעדיה קר לי וטיפש לי,
רק שאני לא יודעת את זה מספיק כדי לסבול מזה, ועכשיו  כשחמים
לי, אני חכמה מדי כדי לדעת שזה זמני.

ואחרי הכל - זאת אומרת העבר שלי,
הרי ניסיתי להיות בן כל חיי,
כשרק הייתי בת שלוש, רציתי להשתין בעמידה , מאז מכות בכיתה א'
עם איזה מלך של כיתה,
ועכשיו החברים שלי - שבשבילם אני מלכה,
אבל בחיים לא הייתי רוצה זין,
אפילו שאז היה לי נוח.

העסק עם כל השדיים, העור והמגע,
ואני די נימפומנית, ושמנמנה וענוגה,
אבל בכל זאת לא אכפת לי לישון קצת על הרצפה,
או לאכול ממנה,
או להזדיין עליה,
או - כמו כולם, ללכת עליה, בעיקר יחפה,
כל כך טוב לי להיות נקבה, ואין לי בעיה לתפור ולנקות ולשטוף
כלים,
או לכבס או שישלמו עלי או יפתחו לי את הדלת
או שאני אהיה זו שתראה את התקרה כשאני מזדיינת,
או את השמיים במקרה מעניין יותר.

שיגידו שהכל בגלל האהבה, שיגידו שזה אסטרוגן או חינוך או חברה
או סתם חרמנות,
אני רק יודעת שלמרות שאני נגד אלימות,
אני אשמח ללכת קרב אגרופים עם כמה וכמה אנשים,
לכסח את הצורה לפחות אהובים עלי,
ולהביס כמה שיותר.

ולא אלחם בנשים וילדים ואני שמחה להצהיר שאני אוהבת רובים,
ואקדחים, וחומר נפץ וריח של גפרורים,
ואני לא עושה דיאטות כי אוכל זה טעים,
ולא אכפת לי לגנוב למרות שאני רודפת צדק,
ואולי דוקא בגלל זה.

ואני מכורה לטרמפים ואני בזה לסכנות,
ויש לי כח סבל והכתפיים שלי יהיו עדות,
וחוץ מזה כרגע אני כל כך רוצה לרקוד!
או לצייר, או להזדיין או לשכב עם מישהו או לבד,
אך בכל זאת על הגב,
אולי לישון, אולי לעשות אהבה - לפי מיקה, שאני לא מאמינה שהיא
מוזכרת כאן בדפים אלו - לא שאני לא אוהבת אותך יקירתי,
השאלה היא אם היית אוהבת להיות כאן בעצמך,
וגם כל השאר שאני מזכירה בלי לשאול.

הכל עושה לי את זה - הרוב -
ניצוץ בעיניים, פקוחות לרווחה
שפתיים פשוקות מעט - או לא
ערנות, או עייפות, עייפות ערנית או ערנות עייפה,
יציבות בעמידה ונינוחות שקטה, ונוכחות - אתה יודע
בדיוק כמו שלך
ועוד כל כך הרבה ממך ומאחרים - או שלא.
קצת ממני בכל זאת ומטובות ורבות, כאלו יפות וכאלו שפחות.

אין הרבה חשיבות בכל זה, אך מה שכן צריך להיות
בכל אחד ואחת זה קצת מן החן והנועם הזה
שנותן את כל הטעם והריח והצבע,
היופי הרך ששובר את הקרח,
אש קטנה שעלולה לשרוף למוות אם מתקרבים מדי,
אבל עם כל האומץ שלי,
מי אני שאפחד למות בעד טיפת חום, אש וחן?



23.9.2001