את שוב מביטה בי
ומבטך כלילה קסם
אני שוקעת בשחור הזוהר
דלת אחת נסגרת
ואת נעלמת לך
מאחורי דלת העץ הזאת
הרחק ממני

עיניך נראות לעיתים בירח המלא
עיניך השחורות נמסות לעיתים
כשהתן בוכה
כשצעקות מוחי אלייך מפלסות דרכן
והולמות בדלת ביתך הנעולה
ושוב חוזרות אליי

לא מצאתי דומה לך
לא באלפי יבשות ורקיעים
לא במפות לא בשווקים
לא בנהרות או בימים
אין עוד זוג עיניים כשלך

אלוהים שם עימך מדבר
על עניינים חשובים
ועל תשוקות ופחדים
ואת כולך מרפאה אותו
בקסמך השובה המוכר
ואינך חוזרת אליי
את לא תרדי עוד לכאן
ואני... מכוסה בשמיכת געגועים
מחכה לך.. שותקת