|
לדים זכים מחפשים את אימהותיהם
והדם זורם בתוך דמעותייהם
חתול זך שוכב על אדן חלון
והחיילים יורים לתוך ההמון
והשלט מצביע "אין לירות מעל ראשי חיילות"
הזמן זוחל, שעות עוברות וגם דקות
אימהות מחפשות את ילדיהן בתוך בורי הפחד
וילדה קטנה צורחת: "אל תתנו להם לקחת..."
והחיילים יורים מעל ראשי הילדים
אך הם עומדים בשורות ורק שרים
פרחים שחורים בשדה אפור
וחייל בודד רץ ללא מעצור
אימה!
פחד!
הרס!
אנרכיה!
יאוש!
תקווה... |
|
|
כשאני מגיע
לנירוונה, אני
מרסק דלעות עם
פילפלי צ'ילי
חריפים, ואמונה
לא עוד! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.