עוד כמה שנים אני אשב על האופנוע שלי, האופנוע שחלמתי במשך
עשרים שנה לקנות. CBR 900 סמ"ק. אופנוע מהסוג שכשתראה תאמר
"וואו!" - לא, אני לא אקנה אותו בשביל הקנאה שתרדוף אותי בכל
מקום, אני באמת אוהב אותו, כמו את הילד שלא יהיה לי אף פעם.
אחרי שאתניע אותו ביום הגשום ביותר שיהיה באותה השנה, אני
אחשוב על כמה שאני אוהב את אחים שלי, את החברים שלי ואת
האופנוע. את ההורים שלי - אני אחשוב - לא ממש. אסע לכביש שומם
בגשם הזלעפות שירד ואסע על 200 קמ"ש. כשהזמזום המדהים הזה של
האופנוע יישמע באוזני אני אתקע באיזו גדר, או באיזו משאית
גדולה במיוחד. עם הצליל היפה הזה, שחלמתי כל השנים לשמוע כל כך
קרוב אלי, אני אאבד את ההכרה ואראה בעיקר שחור.
כשאני אתעורר אני לא אבין מה קורה ואיפה אני נמצא. אני אחשוב
לעצמי "מה זה כל המרשמלו הזה שאני דורך עליו?". פתאום יעבור
מישהו וישאל אותי איך קוראים לי. אני אענה לו "כבדי" והוא יגיד
"נעים מאוד- דרור", "נעים מאד".
"איפה אני?" אני אשאל.
"אתה בשמיים. אתה מת. מזל טוב!" הוא יענה באדישות.
" מה זאת אומרת בשמיים? מה זאת אומרת מת? אני מתכוון, אין לי
בעיה, זה מה שרציתי מאז גיל 13 אבל... אבל זה לא אמור להיות
קצת שונה?" אני אתהה.
"נעבור אחד אחד. בשמיים זאת אומרת מה שראית כל פעם שהרמת את
הראש וראית תכלת כזה בעיניים. טוב, לא ממש, אבל בעיקרון. אנחנו
קצת מעל. מת זאת אומרת לא חי, לא נושם, לא קיים מהרבה בחינות.
בעיקר בחינות בגרות. וחוץ מזה- מה חשבת? שתבוא ויערכו לך קבלת
פנים? שיחכה לך מלאך שישאל אותך לאיפה אתה רוצה ללכת? גן עדן
או גיהינום?" הוא יצחק עד שתכאב לו הבטן.
"אהה... לא ממש. לא יודע, אז מה זה? גן עדן או גיהינום?" אני
אשאל בתמימות.
"חהחהחהחהחחהחהח" הוא פשוט יקרע מצחוק. "מזל שיש לנו את החדשים
כדי להריץ קצת צחוקים".
"מה מצחיק?" אני אשאל.
"קצת פספסת משהו נראה לי, בביקורת גבולות. או שבעצם זה כל אלה
ששם למטה?!" הוא יחשוב בקול וימשיך "אז ככה, אין כזה דבר גן
עדן וגיהינום, זה הכל המצאה של הדתות האלה. האמת גם אין
אלוהים. טוב, נראה לי שאת זה כבר ידעת, אחרת היית עדיין תקוע
שם למטה, עם חסרי החיים האלה" הוא יצחק ממשחק המילים המשעשע
שאמר ויגיד "תראה, אני די נהנה פה , אחרי מה שעברתי שם למטה.
פה כל אחד קובע לעצמו. כל אחד עושה מה שבראש שלו!"
ואני? אני אחשוב לעצמי- אוף, אם רק הייתי חושב על דרך יותר
נורמלית להתאבד, בלי שהראש שלי יעוף לצד השני של הכביש. איזה
דיכאון.