לפעמים כשחולים או מגיעים למקום חדש או יש חופש ואף אחד לא
מתקשר מרגישים בדידות ובמן מעבר דוחה ובלתי צפוי חושבים על
דברים.
אתה נזכר בדברים שאתה צריך לעשות ולא עשית, חובות שחויבת
הבטחות שאת רובן לא קיימת ואם יכולת לקיים ברחת באיזה תרוץ
עלוב ומיובש, ואז אתה אומר לא... אני אפסיק ולא מאמין בעצמך,
אתה לא רוצה...,אתה יושב ברחמים עצמיים וברצון גבוהה להפסיק את
הכל ולסיים,בדידות מקיפה אותך, ואז אתה מבין, או שלא, שזה לא
אתה... אתה לא אומר דברים כאלה, אתה אופטימי כל הזמן מחייך אל
כולם, רוצה לעזור לאחרים וגם לעצמך, לך יש האומץ ללכת אל מי
שאתה רוצה ולהגיד לו מה שאתה חושב ומה שאתה רוצה,אתה לא מפחד
מאחרים ובוטח בכולם, אתה מקפיד לעשות דברים כמו שצריך בשביל
עצמך ואתה יודע למה, אתה מנגן בפסנתר או בגיטרה כי אתה נהנה
ורוצה להשתפר לא כי אתה מוכרח, אתה בטוח בעצמך.
אבל לאחרונה לא היה לך האומץ להגיד שלום למישהו שרצית להכיר או
סתם למישהו,אתה מפחד מאחרים וממה שיאמרו, אתה זז בעצבנות כדי
לסדר את עצמך ותנועותיך מהירות ולא רגילות, אתה כל הזמן רוצה
שכולם יחשבו עליך דברים טובים, אתה מרגיש לא רצוי, נחות, ואף
בזוי, ואז אתה נכנס לכתיבה ומוציא את הכל, אבל אז אתה חושב
לרגע בסוף; "זה זמני זה יעבור!", אבל אז אתה חושב "אולי לא",
המחשבות מטריפות אותך כל הזמן עבר הווה עתיד, הולכות אתך בראש
כמו פצצות זמן מנסות להוכיח אחרת, זה כמו בית משפט אצלך בראש,
מנסה להוכיח כל דבר במקום לתת לחיות, מחזיר ונוקם רק למען
להראות לשני כמה לך כואב כשבעצם כל התהליך מקרב אותך לכאב עוד
יותר, אתה מנסה להעביר את הזמן בכל מיני דברים טיפשיים אבל אז
אתה מבין שהם לא חשובים ומצטער על הזמן המופסד וזה עוד יותר
מקרב אותך לצד, מה עושים אתה שואל ואיך אפשר להיגמל.
אתה מנסה לחיות באשליה, דוחה את הדברים שחשובים ומטפל בחשובים
פחות, ואז אתה לא מצליח לסיימם וזה מטריף אותך.
אתה רוצה להיות מאושר וזוכר כמה היית, ואז אתה אומר "טוב אני
עייף
"צריך ללכת לישון"
היה לי משהו התחלתי... להתקדם ולהגיד משהו... אבל הרסתי את
זה... ועכשיו אני מרגיש חרא, חושב על איך היה מקודם, באתי עם
כזה רצון וכוח אבל, עכשיו... אין לי כלום... ריק, הלוואי
ויכולתי לתאר את הדברים שעשיתי שניסיתי שרק חשבתי עליהם, המוח
לא היה עשוק בכל כך הרבה כמויות של זבל, הוא היה שמח, אופטימי,
אבל משהו קרה וחזרתי לשבת מול המחשב והטלוויזיה כל היום
ולעשות, מה.... כלום כל היום, למרות שיש לי המון מה לעשות, אם
זה זמני, אז אני רוצה שייגמר ושיהיה שוב אני ולא אחר. |
