את מיכל אף פעם לא אהבתי פשוט הייתי רגיל אליה זה הכל, ולכן
כשהיא אמרה לי שזה נגמר ושהיא רוצה אחר לא התרגשתי במיוחד.
שנייה אחרי שהיא הלכה כבר שלפתי מהראש תוכנית פצצתית בשתי
שניות איך להפוך את מיכל ללא יותר מזיכרון רחוק. אולי לא אהבתי
אותה במיוחד אבל בכל זאת הייתי המון זמן אתה. אני בחור רגיש
וקשה לי סתם ככה לקפץ מאחת לשנייה. היה צורך ממשי בתוכנית
הבראה:
"התוכנית הגדולה"- להסתגר בבית ולהסתגף מכל המין האנושי במשך
שבעה ימים.
"האמצעים"- וודקות, מיץ אשכוליות, בירות, פקט מלברו, 500 ג'
גראס, שתי ספרים שמזמן רציתי לקרוא , בטריות לשלט ופינקתי את
עצמי באוסף חדש דנדש של גז.

שלושת הימים הראשונים טסו ממש כמו "לאסי" לירח, אלו היו בין
הימים הטובים בחיי. במשך שלושה ימים לא עשיתי כלום! . שתיתי
בירה, הקשבתי לגז, שמתי רגליים על השולחן, גירבצתי מול
הטלוויזיה ועישנתי לפרקים.
ביום הרביעי נהייתי חסר מנוחה. נמאס עלי לשתות , לעשן, להקשיב
לגז אפילו לראות טלוויזיה כבר שיעמם אותי. התחלתי לטפס על
הקירות. "מה היה חסר לי? מה לעזאזל חסר לי כל כך???" ניסיתי
לעשות ניתוח הגיוני למצב ( אחרי הכל הייתי קצין בצבא לא סתם
)כביכול היה לי הכל אך לא כך הרגשתי. ניסית להבין מה כבר בן
אדם צריך?! חמצן? יש באוויר בשפע, מים? יש ימבה בברז , אוכל?
מביא לי השליח של הפיצה, שיחות? ממש לא!  היה לי דיי והותר
כאלה עם מיכל (הייתי אפילו מגדיר את השיחות שלנו כטראומה קשה).
חרמן? זהו זה! אני חרמן!. התקשרתי לאחת  "הסטודנטיות" קשות
היום , לעזור לה לממן את התואר כמובן... יום ד' עבר בנעימות
רבה.
ואז.. שוב הגיע הבוקר. נהייתי משועמם. התחלתי לחשוב על מיכל
והזמן שלנו ביחד. בכל זאת זה לא היה כזה נורא... גם היה לה
חיוך יפיפה כל כך, הכי אהבתי אותה עצבנית, אז הוריד במצח היה
מתנפח לה ..., "ואולי אהבתי אותה?". עד הצוהריים הייתי דיי
בטוח שאהבתי אותה וכשהגיע רדת הערב הייתי משוכנע שאני אוהב
אותה... החלטתי להתקשר אליה. תכננתי מה אני אגיד, איך היא תגיב
וראיתי את עצמי בדמיוני אומר לה בפעם הראשונה "אני אוהב אותך".
האצבע שלי כבר לחצה על הספרה הראשונה ואני הייתי כל כך מוכן
לזחול חזרה לזרועותיה. לחצתי על הספרה השניה, אם ה"אני אוהב
אותך" לא יספיק , אני אהיה מוכן להישבע לה שאין לחיי משמעות
בלעדיה. חייגתי את הספרה השלישית "אחי , אתה עושה טעות"
התעלמתי. חייגתי את הספרה הרביעית "אחי, אחי אתה לא צריך
ת'זונה הזאת" המשכתי להתעלם. לחצתי על ספרה חמישית "פס סס,
עזוב אותך משטויות יש לי את מה שאתה צריך באמת". הפעם זה היה
כבר קול אחר לגמרי ואני נתקפתי באמוק. הנחתי את הטלפון  "אני
לא משוגע!!" צעקתי. "ברור שלא"   השיבו לי במקהלה יכולתי
להישבע שהפעם זה היה שלוש קולות. "אז עם מי אני מדבר?!"
"תסתובב יא מפגר, אנחנו מאחורייך" ענה לי אחד הקולות.
הסתובבתי. בוודאי הזיתי כי עמדו שם שלושה גמדים פיציים כגודל
הזרת אחד צהוב, אחד כחול ואחד אדום." מי אתם? מה אתם? מה זה כל
זה?!" באותו הרגע נשבעתי שאני מפסיק לעשן. "אנחנו פה לעזור"
ענה אחד מהם " מה אתם רוצים ממני?" "לעזור לך , דהה" הם כולם
שלפו בקבקונים בצבעים שונים עם כתוביות משתנות עליהם "איך?"
"אתה יחסית טיפש למישהו שהיה קצין" הגמד הכחול ניגש אליי
ראשון. הוא הושיט לי את הבקבוקון הכחול שלו. לקחתי ממנו את
הבקבוקון ובחנתי אותו "פחד" היה רשום עליו. "תסניף" פקד עלי.
הסנפתי זה בטח סתם חלק מאיזו הזיה שנגרמה לי מהגראס ואני מסניף
עכשיו אקונומיקה או משהו בסגנון... נרדמתי מייד.
בבוקר כשהתעוררתי כבר לא היו גמדים וגם הצורך במיכל התנדף
כאילו לא היה מעולם. לא הפריע לי יותר להיות לבד כלל וכלל לא!
בדיוק ההפך הצלחתי לשעשע את עצמי כל היום מבלי להשתעמם. חיכיתי
ללילה. רציתי לראות מה עוד יש לגמדים להציע. הם לא אכזבו, שני
הגמדים הגיעו בחצות בדוק הפעם בלי הגמד הכחול. "איך אתה מרגיש
?" שאל הצהוב. "מחוזק " עניתי . "מצוין, מוכן להמשיך?" הוא
הושיט לי את הבקבוקון הצהוב זה שכתוב עליו "גאווה". "תסניף".
הסנפתי .
בבוקר התעוררתי עם הרגשה מצוינת! המון זמן כבר לא הרגשתי כל כך
טוב עם עצמי. אשכרה קמתי עם חיוך על השפתיים. מיכל לא הייתה
חסרה לי בדיוק להפך שמחתי שהיא נעלמה מחיי. כל הבוקר התגלגלתי
מצחוק כשנזכרתי בה. למשל השמלה הסגולה שהיא לבשה לטקס סיום
ב"הס. היא רצתה להיראות טוב וקנתה את השמלה באיזה 500 שקל, לא
במידה שלה ככה שכל פעם שהסתכלתי עליה לא יכולתי להפסיק לגחך.
היא נראתה בול כמו ענב מפוחלץ. גם כשהיא נפלה ושברה את הרגל
יומיים לפני השחרור היה דיי משעשע, מטומטמת...
בלילה האחרון להתנזרותי חיכיתי לגמד האדום שיופיע, ואכן הוא
הופיע בחצות בדיוק. "שתה" הוא הושיט לי את בקבוקו האדום ,
"שנאה". שנאה זה חרא של רגש אבל סמכתי על הגמדון אז שתיתי...
הבוקר הראשון בשארית חיי היה שונה, הוא היה צלול, מחשבותיי היו
פיקחות. שנאתי את עצמי! המציאות היכתה בי "אני לוזר!".
השתחררתי לפני שנתיים מתוכם שנה בזבזתי ב"קופי שופס" באמסטרדם
, אני עדיין מדבר בסלנג צבאי ועובד בעבודות מזדמנות מחורבנות,
אפילו מיכל שהייתי אתה רק כי לא הצלחתי להשיג משהו טוב יותר
זרקה אותי..!מיכל בתחת שלי והאהבה על הזין שלי אני יוצא להגשים
את עצמי! אני רוצה להיות כוכב פורנו...!



ההמשך לסיפור ב"שואו ביזנס"