אני עם עצמי
בים המלח.
באתי לעסות
חיים בים
המוות והמלח
צורב את
פטמותי כאומר:
"משם באים
החיים" ואני
לא שלם עם
עצמי כי שברי
זכרונות מרצדים
בין שמש לבין
אמש ואני זורה
את המלח על
פצעים שהגלידו
ומסתירים צלקות
ודם הזורם
מווריד לווריד
ואוסף ניצולים
מתוך השברים
שאינם פשוטים
ויורדים במעלית
עד למינוס 400
שהוא הערך
המוחלט להגיגי
ולסרעפי היוצרים
פטה מורגנה
של סדר בחיי
אך עד לפסח
יש כחודש ימים
ולי אין ים משלי
לעשות בו
גלים ולהרחיב
אופקים עד
לקצה העצמי
בו נמצא המי ומי
על עץ גבוה
ואינו יכול לרדת