יצאנו,
לאחר שלא נשמע מהם תקופה ארוכה.

חיפשנו אחר סימנים
שכלל לא נמצאו.
נדדנו במשך זמן רב,
בהרים ובעמקים, בדרכים סלולות
ופחות סלולות,
ופחות דרכים,
ככל שהתקדמנו.

עם המרחק והזמן, הדרכים
הפכו ריקות יותר. השדות
נהיו בורים יותר. חששותינו הגרועים ביותר
היו קרובים להתאמת.

לבסוף הגענו אל הארץ,
אשר נטש אותה האלוהים,
כך קראו תושביה בפנינו.
איזה אלוהים,
לא שאלנו.

נראה היה כי אמת בדבריהם -
היבולים חדלו מלגדול,
חיות הבית ברחו.
עבודות רבות,
שבתקופות מוקדמות התבצעו על ידי האנשים,
ובתקופות מאוחרות התבצעו על ידי מכונות,
הפסיקו כלל להתבצע.
הטיח מתקלף מכל הקירות.
התקליטים שחוקים כולם,
שבים ומנגנים את אותו צליל מזוייף.
המראות משומשות יתר על המידה -
נראות כעת מטושטשות, מחזירות תשובות מעוותות.
האנשים,
חיו יותר מדי,
ולא מתו.
יתר על כן, נראה היה כי הפסיקו לזכור.

לא היה דבר שיכולנו לעשות עבורם,
ולפיכך החלטנו לעזוב.
עזבנו, בדרך שונה מזו שבה הגענו,
לאחר שהבחנו במונומנטום חדש-ישן טמון בחול עד זרועו.

מעולם לא מצאנו שוב את דרכנו הביתה.