"היי" צעקתי לגדי, "נגמרו לנו המים".
גדי הרים את ראשו מאחד ארגזי העתיקות בהם היה קבור בשעות
האחרונות, וענה לי "גיא בחיית' אנחנו באנגליה, שנינו, לבד,
בשוק העתיקות הכי גדול באירופה, וכל מה שאתה דואג לו זה
מים?!?."
עניתי לו, "נו בבקשה, השוק נסגר רק בעוד כמה שעות, קפוץ לקנות
בקבוק..."
גדי כיווץ את מצחו ומלמל מילים אחדות לעצמו, וענה לי בטון
כעוס"טוב, אני הולך, אני אחזור תוך דקה,שתיים, ורק שתדע אתה
חייב לי!"
אמר ונעלם מעבר לפינה.
התיישבתי על שפת המדרכה, נשען על ארגז גדול מלא בכלי עבודה
ישנים, מקשיב למוזיקה שבקעה מהדיסקמן החדש שקניתי,
ישבתי והקשבתי.
לאחר כמה דקות התחילו לעלות חששות בליבי, הרי גדי, בחור עקשן
ובעל אנגלית עילגת, שמבקר לראשונה בחייו במדינה זרה, הלך לחפש
בקבוק מים בעירה נידחת, באיזור יורקשייר, שגם אני וגם הוא לא
הצלחנו לבטא את שמה בצורה נכונה.
לאחר כמה דקות של צפיה מורטת עצבים, החששות המשיכו להצפני ואף
העמיקו והשתלטו על מוחי ורוחי. באותו רגע נזכרתי במה שתייר
הולנדי שישב לידי ברכבת סיפר לי כמה שעות קודם לכן, הוא סיפר
על ברמן אנטישמי אשר נושא חזות גרמנית, ומוכר בשנאת הזרים
שלו.
ראיתי ברוחי את גדי נכנס לבר ושואל את הברמן , לצורך הסיפור
הנס, באנגלית עילגת כמובן, עם הוא יכול לקנות בקבוק מים. בזמן
שהנס מכין לו את ההזמנה , גדי שהיה, בדגש על היה, מאוהב
במוזיקה ישראלית פטריוטית, הלך למכונת התקליטים ושם את השיר
האהוב "דיווה" של דנה אינטרנשונל. הנס הברמן  הביט לאחור וראה
את גדי מפזם לאיטו את מילות השיר ורוקד לצלילו, שאל אותו בקול
עבה ,
"are you an isrealian???" , גדי השתהה לרגע עם התשובה , מחפש
את המילים הנכונות להגיד ואמר, "yas". בין רגע חזותו הקשוחה של
הנס נעשתה קשוחה עוד יותר , הוא שלף את חגורתו ממכנסיו, ושבר
את אחד מרגליו של הכיסא עליו ישב בתנועה חזקה והחלטית. גדי שרק
ניסה להבין מה קורה מסביבו , שאל את הנס באנגליתו שלו,
"vat are yau doeeng?" , " I em a friand " אך הנס , אשר היה
שרוי כבר בטראנס עמוק , הניף את גדי וזרק אותו על אחד השולחנות
, תוך כדי שהוא "מנקה" עם גדי את כל אשר הועמס על אותו שולחן.

גדי המסכן, אשר לא יכל להגן על עצמו כלל, ובמיוחד מול הנס
הנאצי.
ניסה בצעד נואש לברוח על מחוץ לבר, אך הנס, ששיעורי הקונג-פו
שלקח בגרמניה נראו כאילו הם הולכים להחזיר את כל הכסף שאמו
החד-הורית השקיעה בהם, לקח את גדי המסכן, ובבעיטה מיומנת
העיפהו דרך החלון הבאר , והתחיל להצליפו עם החגורה תוך כדי
שהוא מסנן קללות אנטישמיות במרץ.
כעבור רבע שעה ו359 הצלפות הנס עזב את גדי . וכעבור חצי שעה
נוספת ו6 ליטר דם פחות הגיע האמבולנס אל גדי, כדי למצוא אותו
ללא רוח חיים. הייתי כולי אכול רגשות אשמה, עם לא הייתי אומר
לא ללכת...,עם לא הייתי מתעקש..., אבל מה לעשות גדי , בתור
קורבן לנסיבות לאומניות בלבד, מת  , ולא הייתי יכול לעשות דבר
בנידון.
ההלוויה שעשו לו בארץ הייתה "נחמדה", ההורים בכו, האחים בכו,
החברים בכו, ואני הייתי מלא ברגשות אשמה , כל כך רציתי לעשות
משהו שיוצא ממני את ההרגשות הללו , משהו שיגרום לי להתרוקן
מבחינה נפשית, משהו שישחרר אותי...
אז פשוט קמתי ורציתי  בשיא יכולתי, פשוט רציתי, עברתי בניינים
על גבי רחובות , צמתים על גבי כבישים , ופתאום ראיתי קיר מוזר
, קיר גדול וריק , חסר צבע וחסר קשר למקום בוא הוא נמצא, רציתי
על הקיר והתחלתי להכנס בוא פעם, ועוד פעם ועוד פעם, זאת הייתה
תחושה מוזרה ,משחררת . הרגשתי כאילו אני מונע על ידי כוחות
אחרים שדחפו אותי , שנערו אותי, וטילטלו אותי...
פקחתי את העיינים וראיתי את גדי מנער אותי וצועק , "גיא???,
תענה לי! גיא אתה בסדר???",  עניתי לו, " איפה לעזאזל
הייתה?!?, דאגתי!, חשבתי שמתתה!!!". הוא הסתכל עלי במבט תמוה
ואמר, " גיא אתה בסדר ?...הלכתי ל5 דקות להביא לך בקבוק מים!".
הסתכלתי על גדי
וחשבתי לעצמי ....אני כנראה באמת זקוק לאיזה כוס מים.