היה זה היום האחרון לשרות המילואים של נורי.הוא טיפס בקושי
לעמדת השמירה שלו.
"עוד לילה אחד במקום המזורגג הזה עוד 12 שעות והכל מאחורי" חשב
לעצמו , תוך כדי  גלגול  ג'ויינט.
הוא התישב על כיסא הפלסטיק השבור שבעמדת השמירה, הניח את רגליו
על ערימה של ארגזי פעולה,ובהה בחניון הרכב השומם שלפניו ובשמש
השוקעת.מקלט הרדיו שלצידו היה מכוון לתחנה צרפתית ששידרה
תוכנית שעסקה בהתנהגותו החברתית  של הדולפין הלבן  בחופי אלסקה
.

דיבור בלתי מובן שבקע ממכשיר הקשר העיר את נורי מהנימנום הקל
ששקע בו .ברדיו היה מבזק שעסק במהומות בן שובתים למשטרה, שפרצו
במפעל שוקולד בעיר מארסי .השמיים היו צבועים בפסים עבים של
אדום ומעט מעל האופק כבר ניתן היה לראות את ניצנוצו של כוכב
הלכת נוגה.
הוא התבונן בחניון שנפרס מולו וראה לתדהמתו משאית אזרחית חונה
במרכזו.

גם לאחר דקה ארוכה של התבוננות לא הצליח נורי להבין כיצד
הצליחה המשאית להכנס אל תוך החניון.למרות שהשמש כבר כמעט שקעה
,נורי יכל להבחין שהשער היחיד של החניון היה סגור.כל האזור היה
מוקף קוביות בטון עם שכבות רבות של צבעי של כל היחידות שאף אחד
כבר לא יכול לזכור, שאיבטחו או התאמנו במתקן בעבר. לא היתה
למשאית  שום אפשרות הגיונית להכנס לחניון ,אבל למרות חוסר
ההגיון , היא חנתה שם באמצע החניון.
בתחילה הוא חשב להודיע בקשר למבצעים ,אבל במחשבה שניה הוא הבין
שהוא יצטרך לתת הסבר הגיוני למצב המוזר .הסבר שלא היה לו ומצב
זה עלול לעלות לו בעוד סוף שבוע במעצר החטיבתי.
הוא ירד ממגדל השמירה והחל לפסוע ,כמו סוס זקן אחרי יום עבודה
ארוך,לכיון המשאית .גם כשעמד קרוב למשאית הוא לא הצליח לראות
שום סימני  גלגלים בבוץ העמוק ,כאילו צנחה לה המשאית מהשמים.
הוא הקיף את המשאית מספר פעמים עד שלבסוף הוא אסף את שאריות
האומץ שעוד נותרו לו וטיפס לתא הנהג.
על המושב הנהג שכבה אישה שנראתה כמו "ונוס" בציורו של
בוטיצלי,רק שהיא בניגוד לונוס היתה לבושה בגלימה לבנה.עיניה של
האישה היו עצומות.נורי התבונן בפניה היפות שעה ארוכה עד שלפתע
פקחה האשה את עיניה הכחולות והפנתה מבטה לכיונו של נורי
ולחשה: "צייר לי כיבשה " .
נורי המשיך לבהות ביצירת המופת שלפניו ולא הגיב.
האישה הושיטה לו נייר לבן ואמרה בקול "צייר לי כיבשה".
"מי את איך נכנסת לכאן? "
"המי והאיך לא חשובים כרגע,מה שחשוב יותר זו הסיבה "
"הסיבה למה ?"
" הסיבה שאני נמצאת כאן!"
"אז מה בדיוק את עושה כאן "
בת דמות של ונוס לא ענתה והמשיכה להושיט את דף הניר  .
"אני לא יודע לצייר " ניסה נורי להתחמק מהמשימה  .
אבל בת דמותה של ונוס המשיכה להושיט את דף הניר.
נורי לקח את הדף ירד מהמשאית הוא הוציא מכיס חולצתו קופסת
סגריות ,שלף  את הסיגריה האחרונה עלה  למשאית והושיט לאישה את
הקופסא .
"הכיבשה שלך נמצאת בתוך הקופסא" אמר נורי.
האישה נעצה בו מבט נעלב ואמרה:"  זה הרעיון המקורי ביותר
שיכולת לחשוב עליו ?  יש לי חדשות בשבילך כבר היה מי שחשב על
החוכמה הזאת הרבה לפניך וזה לא ממש הצליח לו"
"אבל אולי תגידי לי סוף סוף מה את עושה כאן."
"הוא חושב שאני המשרתת שלו " אמרה האישה תוך כדי שהיא מצביע אל
נקודה מעל האופק."די נמאס לי מהחיים העלובים האלה ."
נורי הסתכל לכיון וחשב בליבו: "רק זה חסר לי,עוד בן אדם שמדבר
חופשי עם אלוהים .למה זה מגיע לי ,יש לי עוד יום ,רק עוד יום
אחד ושוב  פעם זה קורה לי,בכל  מילואים אני חיב להסתבך"
האישה כאילו קראה את מחשבותיו "אני לא מתכונת לאלוהים אני
מתכונת לברון"
"מי זה ,הוא משרת כאן? " שאל נורי.
" לא,אני מתכונת לברון אנטואן דה סנט אכספרי"
"אז בכל זאת אני מדבר כאן עם מטורללת אבל לפחות  מהסוג הפחות
מסוכן" חשב נורי .
"את מתכונת לסופר של הנסיך-הקטן ?"
האשה  הזדקפה הסתכלה על נורי בפנים זועפות וענתה בכעס:
" הנסיך -הקטן  הנסיך- הקטן,כמה פעמים אני עוד אצטרך לשמוע את
הביטוי המעצבן הזה !  הברון המהולל הזה המציא ביטוי וזהו, כולם
צריכים לחזור עליו כמו מקהלה של תוכים שנשרף להם המוח .זה סתם
מיתוס שהוא יצר לצרכיו  האגואיסט הזה. שתדע לך שהנסיך-הקטן הזה
שלך היה באמת קטן אבל לא נסיך קטן אלא בן אדם קטן עברין קטן,דג
רקק  ,אחד כזה שגונב כסף מקבצנים, מכייס זקנים בשוק , שעומד
ליד בתי ספר ומוכר מריחואנה בזול .אבל הוא היה ילד ולילדים
תמיד סולחים,לילדים תמיד מותר הכל.ואילו אני שעשיתי את כל
העבודה ובעיקר את העבודה המלוכלכת ,מה התמורה שלי ?
אפילו את שמי הוא לא טרח להזכיר .סתם חזיר שובניסט אגואיסט
גברי הברון הזה "
"מה שמך?" שאל נורי.
"קוראים לי יוליה ולפני שתפלוט את הבדיחה העלובה המתבקשת, אני
מצהירה בזאת שאני לא מכירה שום רומאו ואין לי שם קשר לשקספיר "
ענתה האישה במהירות  .
גשם כבד החל לרדת וקור מקפיא החל לחדור לעצמותיו . נורי נכנס
לתוך תא הנהג . הוא הדליק סיגריה לקח שאיפה והושיט את הסיגריה
ליוליה .יוליה
נטלה את הסיגריה ,לקחה שאיפה והשעינה את עורפה  על המשענת
ולחיה על החלון.היא הביטה במבט חולמני אל הסערה שהשתוללה
בחוץ.
"אז מה זו שורת הפתיחה הקבועה שלכם -צייר לי כיבשה "
ניסה נורי להפחית את עוצמת הכעס.
"לא לפעמים צייר לי כלב ,כתוב לי סיפור ,רקוד לי ריקוד " ענתה
יוליה בטוןלגלגני,תוך כדי שהיא מעבירה לנורי את הסיגריה.
"אני עדין לא מבין מה את עושה כאן? "
"מה שימך ?"
"נורי"
"שם יפה,מה זה נורי?"
"האור שלי"
"מה בדיוק אתה מאיר כאן ?"
"אני לא מאיר ,אני שומר על המתקן במסגרת שרות המילואים שלי"
ענה נורי.
"שומר ! על מה ,אין כאן כלום בשממה הזאת .מי ירצה בכלל להכנס
למקום כזה לפחות לא בלילה גשום כמו עכשיו."
"את למשל או הוא " נורי הצביע על דמות בלתי ברורה שהתקדמה לעבר
המשאית.
יוליה התבוננה  בדמות המתקרבת ולפתע לחשה לעצמה "רק הוא היה
חסר לי " .
"את מכירה אותו ?"
"גם אתה מכיר אותו ,זה הוא "
"מי ?" שאל נורי.
"הנסיך שלך"
נורי התבונן בדמות המתקרבת אולם מה שראו עיניו לא נראה לו כמו
נסיך ובודאי לא כמו ילד.היה זה גבר מבוגר כבן שישים עם שער
שיבה.הוא הלך כשהוא מתנודד מצד לצד כמו שיכור ,בידו הוא החזיק
בקבוק.
"יוליה !!!" הוא צרח צרחה מקפיאת דם, כמו מרלון ברנדו הצועק
"סטלה" בסרט "חשמלית ושמה תשוקה"."י-ו-ל-י-ה" ,הוא צרח שוב
ושוב.
"יוליה ,אני מצטער עשיתי טעות ,בואי חיזרי אלי" המשיך הנסיך
השיכור.
יוליה פתחה את דלת המשאית קפצה לתוך הבוץ ,רסיסים של בוץ עפו
לכל עבר.
"אני לא רוצה לראות אותך יותר !" צעקה יוליה  .
הגשם השוטף הרטיב את גלימתה של יוליה שנעשתה יותר ויותר שקופה
נורי וכנראה גם הנסיך השיכור יכלו להבחין שיוליה אינה לובשת
דבר מתחת לגלימתה.
הנסיך התקרב אל יוליה וניסה לנשקה.
יוליה הדפה אתו וסטרה לו בכל כוחה .הנסיך שמט את הבקבוק ונפל
לתוך הבוץ על גבו.הא נשאר לשכב כך בבוץ שמבטו מופנה כלפי השמים
תוך כדי שהוא מיבב
וממלמל ביטוים לא מובנים.
יוליה הרימה את הבקבוק .היה זה בקבוק קאמפארי מהמסוג זול
ביותר.
"מנוול,אפילו להיות שיכור כמו שצריך אתה לא מסוגל להיות."
היא זרקה את הבקבוק לכיונו של הנסיך והחלה ללכת לכיון העמק
הרחב,שהשתרע לכל רוחב שדה הראיה שלהם.
נורי ניגש לנסיך וניסה לעזור לו לקום על רגליו.הוא היה כבד
מידי ושיכור מידי אולם לאחר מאמצים נעמד הנסיך על רגליו כשהוא
מתנדנד מצד לצד וממלמל
"יוליה יוליה ".בינתים יוליה כבר הספיקה להתרחק מרחק מה.נורי
החל לרוץ אחריה ואחריו צלע הנסיך ."יוליה חכי,זה מסוכן את
נמצאת בתוך שטח אש."
אבל יוליה נעלמה באפלה .נורי עצר הוא אימץ את עיניו אבל לא
הצליח לראותדבר.
הנסיך התקרב אליו והניח יד על כתפו של נורי ,כדי לשמור על
יציבותוגם כדי לעורר תשומת לב.
"אך אתם עושים את זה ?"שאל נורי.
"עושים מה?"
"מופעים משום מקום ,נעלמים באופן פתאומי"
"הממ יש לנו את השיטות שלנו" ענה הנסיך בקול אופיני של שיכור.
"אם אתה כל כך חכם אז אתה בטח יודע לאן היא הלכה ?"
"כן" אמר הנסיך "בוא אחרי" הנסיך החל ללכת ונורי אחריו.
"איזה מצב מטורף "אמר נורי בליבו: " אני הולך בלילה אחרי שיכור
שבקושי עומד על רגליו לחפש אישה לא כך מאוזנת בנפשה בתוך שטח
אש...  למה אני תמיד חיב להסתבך?"
בנתיים הגביר הנסיך את קצב הליכתו כאילו הוא לא היה שיכור אף
פעם.נורי התנשם בכבדות ובקושי יכול היה לעמוד בקצב.
"אתה בטוח שאתה יודע להיכן אתה הולך? שאל נורי.
"כן" ענה הנסיך " הזקנה הזאת ,יוליה, תמיד מתנהגת באותה צורה
עוד מעט נגיע"
"זקנה ! בת כמה היא ? שאל נורי.
"תשעים ושמונה" ענה הנסיך "ואני בן שתים עשרה "
נורי התקשה  להאמין שיוליה שנראתה לכול היותר בת שמונה עשרה
היא אכן
בת תשעים ושמונה ואילו הנסיך שנראה לפחות בן שישים הוא רק בן
שתים עשרה.
"אתה בטוח שאתה לא עובד עלי"
"זו האמת ,ככה הוא יצר אותנו "
"מי ?"
"הברון ,תמיד הוא עושה אל כל הדברים בצורה עקומה ,הוא חייב ממש
חייב להיות מקורי,אחר כך הוא מתפלא שהיא משתגעת. את רוב הזמן
שלי אני מבזבז כדי לחפש אותה, להציל אותה מצרות.לפני שבועים
בקושי הצלחתי לשחרר אותה ממעצר בלונדון. היא נכנסה למוזאון
הטבע הלאומי  והחלה לנסות לשחרר את פוחלצי החיות שבתצוגה.לפני
חודשים היא ניסתה לגנוב את כל הפרוות במרקס אנד ספנסר .אתה
יודע היא מאלה שממש לא יכולים לסבול התעללות בבעלי חיים ,אבל
להתעלל בבני אדם,כמוני למשל,זה לא מהוה שום בעיה מוסרית
עבורם.
עכשיו היא כבר ממש התחילה לגנוב לי את השורות ,צייר לי כיבשה
רקוד לי ריקוד, כמה כבר אפשר להמשיך כך .אני כאן עושה את כל
העבודה השחורה  ואני תמיד חוטף על הראש. תמיד צריך להתחשב בה
,כי היא זקנה ,לזקנים מותר הכל,אז מה הפלא שאני הופך לאכהוליסט
.
"אז למה למרות כל זאת אתה מאוהב בה ? שאל נורי.
הנסיך גיחך "למה את חושב שאני מאוהב בה?  "
"בגלל שהגעת עד לכאן ובקשת שהיא תחזור אליך "
זו הדרך שלי להשגיח עליה שלא תעשה שטויות .ככה לפחות היא חושבת
שיש מישהו בעולם שאכפת לו ממנה וכך מידת הנזק שהיא גורמת היא
קטנה יותר"

הגשם פסק בהדרגה השמים התבהרו וירח החל להאיר את הסביבה.נורי
הבחין בגיפ שנע לאט על קו הרכס,לכיונו של מסוק מסוג אלואט
שחרטומו היה תקועה באדמה  וזנבו לכיון השמים.הוא ראה שיוליה
יושבת לצידו של נהג הגיפ.על מכסה המנוע היתה מוצבת משקפת ענקית
והנהג היה משקיף דרכה  מדי פעם  תוך כדי נהיגה. הנהג אפילו לא
העיף מבט  ביוליה .
"אתה רואה " ,אמר הנסיך שכבר לא היה שיכור בכלל ואפילו שערו
הלבן השחיר ,"היא שוב פעם עושה את זה ".
"עושה מה "
"גונבת לי את השורות "
"על מה אתה מדבר ,איזה שורות ? " שאל נורי.
"תקשיב ענה הנסיך"
הם הגבירו את קצב הליכתם עד שהגיעו לטוח בו יכלו לשמוע את קולה
של יוליה.
"זה לא נראה לך חסר טעם  לרשום כל מה שאתה רואה מי יקרא את
הרשימות המשעממות האלו?" שאלה יוליה בקול ילדותי.
"די ,מספיק ,אלה השורות שלי ואף אחד לא נתן לך את הזכות להשתמש
בהם"
הנהג  הפנה מבטו בבהלה והביט בנסיך בפנים מבועתות.
"השורות האלו היו שלך אבל הברון נתן והברון לקח" ענתה יוליה
בצחוק מטורף.
הנסיך החל להתקרב אל יוליה  בצורה מאימת תוך שהוא מסנן "את עוד
תשלמי על זה."
לאט לך,נסיך יקר ,בלי עצבנות זה לא טוב ללחץ הדם שלך" נשמע קול
ומתוך שרידי המסוק  יצא  גבר נמוך לבוש בהידור ולמרות הגשם
הכבד שירד הוא היה יבש לחלוטין,ללא שום כתם של בוץ.הוא הדליק
סיגר והתקרב  אליהם בהילוך  איטי .
"מה קרה  ברון יקר שהתעוררת כל כך מוקדם זה רק אמצע
הלילה."אמרה יוליה.
הגבר הנמוך התבונן בה וגיחך ולא ענה.
"מה קרה שאתה מתרסק עם מסוק ,כבר חיסלת את כל מלא
המטוסים?"שאלה יוליה.
"לא ,פשוט מטוסים ממלחמת העולם השניה עולים היום הרבה כסף
ואנחנו כידוע לך בתקופה של קיצוצים, אז עשיתי הסבה למסוקים."
"איפה היתה ,כבר שבועים שאני מחפשת אותך " לחשה  יוליה לכיונו
של הגבר.
"מה ,התגעגת אלי לא יכולה לחיות בלעדי"
"לא רק רציתי לומר לך שאיתו אני לא מוכנה לעבוד יותר." ענתה
יוליה תוך שהיא מצביע על הנסיך "נמאס להיות השפחה של שניכם.
אני עוזבת"
"סוף סוף את מדברת דברי חוכמה" אמר הנסיך בשימחה תוך שהוא
מפריח נשיקה
באויר לכיונה של יוליה .
"אל תשמח כל כך נסיכי היקר ,בסך הכל מתחיל להמאס לי  משניכם
ואם אתה עוזב זה יהיה רק למקום הרבה פחות נעים מהמקום בו אתה
נמצא עכשיו."
הגבר בעל הלבוש המהודר פנה והתקרב אל נורי תוך כדי שהוא מושיט
את ידו
ואמר " מר נורי אני מניח ,נעים מאד שמי אנטואן אבל אתה יכול
לקרוא לי כמו כולם הברון." נורי לחץ בהיסוס את ידו המושטת של
הברון.
"מה דעתך על שני התכשיטים שלי " שאל הברון.
"נראה לי שיש כאן בעיה קשה של תקשורת מעורבבת ביחסי אהבה שנאה
"ענה נורי
הברון הינהן ."יש לך טביעת עין טובה. הוא הוציא מכיס פנימי
ציור ענק של כיבשה בחתימתו של "קדישמן" והושיט אותו לנסיך.
"קח כדי לחסוך לך את כל השאלות הרי לך ציור של  כיבשה ,אני קצת
ממהר יש לי עוד הרבה משימות הלילה.דרך אגב זה "קדישמן"
מקורי... עולה הרבה כסף... לקחתי את זה בהשאלה עד לסוף השבוע
הבא אז תשמור על הציור כמו על החיים שלך.מחר אני צריך את הציור
למשימה חשובה."

הנסיך זרק את ציור הכיבשה לבוץ והחל ללגום מהבקבוק הקאמפארי.
"ולי לא הבאתה שום דבר " אמרה יוליה.
"איזה מתנה יכולה להיות יותר טובה ממני" אמר הנסיך בחיוך.

הברון רכן לעבר נורי ושאל בלחש תוך כדי שהוא מצביע על הנסיך
"היית רוצה להחליף אותו ? על תענה לי עכשיו תחשוב על זה .תוכל
לטייל בן הכוכבים בשמים.לא משנה בן כמה
תיהיה ,לנצח תשאר  צעיר ,יוליה תיהיה איתך.שמתי לב שנדלקתה
עליה .תעשה חיים משוגעים.אני צריך אדם יותר
אחראי מאשר הנסיך שלנו. "
נורי הניד את ראשו "לא אני לא חושב ,אני מאושר בחיי כפי שהם."
בשלב זה נורי שם לב פתאום שהנסיך והנהג יושבים על הקרקע הבוצית
ולוגמים מבקבוק הקאמפרי ואילו יוליה ישבה בתוך הגיפ כשמנועו
פועל.לפתע הגיפ החל לנסוע לאיטו. נורי החל לרוץ אחרי הגיפ תוך
כדי צעקות "את נכנסת לשטח אש." יוליה הגבירה את המהירות תוך
כדי שהיא צוחקת צחוק מטורף.
נהג הגיפ והנסיך החלו גם הם לרוץ ואילו הברון הדליק
לעצמו סיגר והלך  אחריהם בהילוך איטי.לפתע החלו פצצות תאורה
להאיר את השמים ומטר כבד של כדורים נוטבים נורה לכיון הגיפ
.פיצוץ אדיר החריד את העמק.נורי נשכב על
הקרקע שפניו בתוך הבוץ .הוא יכול היה לשמוע קול שבקע ממכשיר
קשר מרוחק
"חדל אש! חדל אש!".דממה השתררה ולאחר כמה שניות  נורי קם והחל
לרוץ לכיוון הגיפ.הגיפ היה הפוך ולידו שכבה יוליה באותם פנים
רגועות כפי שראה אותה  בפעם הראשונה .ריח חזק של גומי שרוף
היה באויר וצלילי הסיום של הרקויאם של ורדי נשמע מרחוק.הוא
התכופף לעברה וניסה להבחין באות חיים מצידה.יוליה פקחה את עינה
,שמה את ידה על עורפו והחלה לקרב את ראשו אל ראשה .
כשראשו היה ממש קרוב יוליה החלה ללחוש:"אל תקח ללב אני לא
יכולה ממש יכולה למות ,כפי שלא היתי ממש בחיים .כל מה שראית עד
עכשיו הוא חלום.
אני בסך הכל התגלמות הפנטזיות שלך.במציאות אתה עכשיו
נמצא בעמדת השמירה שלך .כך שלמעשה במקום לשמור אתה שוכב כאן על
הארץ וחושב עלי מחשבות זימה"
"אני חולם את הכל? אבל הכל כאן כל כך מוחשי הבוץ ,היריות
,הקור,את."
"ככה זה בחלומות אתה לא מודע לעובדה שהכל חלום עד לרגע שבו אתה
מתעורר.גם כשאתה ער אתה לא יכול להיות בטוח שאתה נמצא בחלום
אחר שגם ממנו תצטרך להתעורר."
בנתיים הצטרפו אליהם הנסיך והברון,הברון גרר אחריו את ציור
הכבשה שהיה כבר מרוח כולו בבוץ. והנסיך הושיט את בקבוק
הקאמפארי לנורי.נורי לקח לגימה והעביר את הבקבוק ליוליה .
"אתה יודע שהיא צודקת .אתה חייב להתעורר לפני שיקרה אסון.בסך
הכל כולנו סובלים בגלל החלום שלך" אמר הנסיך לנורי.
"אני לא חושב ,למה לי לחזור למציאות המחורבת שלי .אם אף אחד לא
יכול ממש למות בחלומות אז עדיף לי להשאר כאן."
"כמה שתנסה לברוח מהמציאות המציאות בסוף תמיד תשיג אותך.חוץ
מזה ההתעוררות שלך היא הדרך היחידה שנותרה לי לעזוב את העבודה
הזאת .אני מאד סובלת במצב הזה .כל זמן שאתה ישן אני לכודה כאן
" .
"אבל אם הקיום שלך הוא אשליה , אז גם הסבל שלך הוא אשליה. "
"הקיום והסבל יהיו אשליה רק שתתעורר, כל זמן שאתה מדמין את הכל
,זו עדין מציאות. "
"אבל בעצם מה שאת מציעה זו גם דרך לברוח מהמציאות .בכל פעם
שאני לא מרוצה מהמצב בו אני נמצא כל מה שעלי לעשות הוא להתעורר
לתוך מציאות אחרת."
"אני קימת רק במציאות הזאת וזו המציאות היחידה שבה אני סובלת
אתה חיב להציל אותי ולהתעורר.אתה חייב להתעורר !! נורי
תתעורר!!"  צעקה יוליה תוך כדי שהיא מנערת אותו.
בנתיים הצטרפו גם הברון והנסיך לצעקות "נורי תתעורר" וכן גם
ממכשירי הקשרומכל הכיונים החלו להשמע קריאות דומות בקצב
מונוטוני :  

"נורי תתעורר! נ-ו-ר-י ת-ת-ע-ו-ר-ר!"

נורי   פקח את עיניו שמש  חמימה של בוקר בהיר כבר זרחה. הוא
ראה שהוא יושב בעמדת  השמירה שלו.מול השער חנתה טיולית מלאה
בחילים שכולם צועקים במקהלה :
"נורי תתעורר! נורי תתעורר! תפתח את השער "

עבר  מספר  שניות עד שנורי הבין מה מתרחש ואז הוא  קם מהכיסא
והחל לצלוע לכיון השער.הוא החל לדחוף את השער הברזל . הטיולית
החלה לנסוע ץ
" מה עובר עליך ,נורי,מה בדיוק אתה חושב שאתה עושה? " שאל נהג
הטיולית   .
"אני, אני רק מנסה להתעורר מהמציאות." גימגם נורי.
הנהג הניד בראשו כאילו ניסה להשתתף בצערו והמשיך להתקדם.
נורי סגר את השער ואז הוא הבחין שעל קובית הבטון שלפניו היה
מונח  ציור ענק של כיבשה ולידו בקבוק קאמפארי .
ברקע נשמע מבזק חדשות המודיע על שני גברים ואישה שנהרגו הלילה
מאש שנורתה לעברם, כאשר נכנסו בטעות לשטח אש של צה"ל.