את מדברת שעות
בלי להגיד לי כלום
את מסבירה את עצמך באלפי צורות שונות
חלקן מטאפורות
חלקן אפילו הגיוניות לחלוטין
אבל עדיין
את לא אומרת לי כלום


אחרי רצף בילתי נשלם של דיבורים
דיבורים חסרי תכלית, באה השתיקה
השתיקה שאומרת לי הכל
השתיקה שמבטאת כל מה שניסית להגיד
תיקבולות של שעות מצתמצמות לרגעים קטנים של שתיקה

עיניים כחולות של ים מביטות בי
באותם רגעים קטנים
רגעים של שתיקה

ים אשר נוזל לאורך לחייך
לאורך פנייך
משאירות בי זיכרון אחרון

משתוקק למחות את הדימעה הזולגת על פנייך
אך במקום לגעת בפנייך  בפעם האחרונה
אני רק  נסוג לאחור
ונותן לדמותך להתמוסס במוחי
בהתחלה  בהירה אחר כך נטשטשת
אבל לא נעלמת