"אתם תצוו לי. אני המנהיג שלכם, אני הוא התקן. אני פוקד עליכם
את סדר הפעולות, סדר העבודה, הנהלים והחוקים. מי שלא יעמוד
בתקנים, בדרישות, יעבור שלב מטה. אתם לא רוצים להגיע לשם, שם
מראים לכם איך לעמוד בפניי."

פעם אחת סטיתי מן הישר, ירדתי דרגה. זה לא היה התקן שהוריד
אותי את הדרגה הזו, זאת הייתי אני. פעם אחת התנשקתי עם בחורה.
אני תוהה אם נהניתי בכלל, אני בספק רב מאוד אם הייתי חוזרת על
הטעות הזאת.

כן, טעות. טעות כי לעכשיו זה ניראה לי שגוי מאוד, עכשיו אני
רואה שזאת לא היתה בשבילי התנסות כמו שזאת היתה ילדותיות ורצון
לתשומת לב. תוכלו לומר שהחברה שטפה לי את המח, תוכלו לומר שאני
הולכת לפי הנורמות, שאני מאוד רוצה להשתייך לסטטוס.
אבל מה שבטוח - אני לא מפחדת לתת את דעתי בנושא.

אחזור לנושא - פעם קיבלתי את מי שלא עמד בתקן, את מי שחשב
שהחיים הנורמטיבים לא תואמים אליו. פעם אולי הייתי אחת מהם.
היום אני מסתייגת. מסתייגת לא מתוך בחירה, אלא מתוך דחייה
מהשלב התחתון ממני.

פעם יכולתי להבין אותם, את הסיבות שהם כאלה, הם פשוט נולדו
ככה, נולדו אל תוך התקנים האלו, הם נולדו אל תוך סטטוס משל
עצמם. זהו אורח החיים שהם רגילים לו. אי אפשר להפוך אדם כדי
שיתאים לך,לך  ולכולכם, אל החברה.

זה לפחות מה שתמיד חשבתי.

פעם הייתי מתחשבת, שיוויונית. פעם היה איכפת לי שלאנשים נעשה
עוול, שאין צדק. פעם הייתי מאוד ליברלית.
היום אני ריאליסטית.