ישבתי בבית משועמם עד לעמקי נשמתי, השניים צמד חמד האלה הלכו
לעשן בחדר. אני לא רוצה לעשן היום מספיק שרפתי לעצמי את המוח
בימים האחרונים, הצחוק המתגלגל מהחדר גרם לי להרגיש עוד יותר
עצבני ומאוס מאשר שהרגשתי עד עכשיו, אף אחד מעניין לא היה
מחובר לאי סי קיו שלי המחשב המרכזי שלי עם כל המשחקים והכיף
שבק חיים היום, ואני שביליתי את כל יומי בשינה רק חושב על כך
שעומד לעבור עליי לילה ארוך ומשעמם, אין לי סיגריות או כסף.
הטלויזיה מלאה בחרא מסחרי ולא מועיל. ואני, אני יושב מול המחשב
בסלון מדפיס ומקיש את מה שעובר עליי ברגעים אלה. העצבים שלי
עולים עם כל צחוק מתגלגל של טיפשות סמים מהחדר הסמוך. אני
בעצמי מעשן לעיתים קרובות אך היום אני מרגיש עצבים וזילזול
כלפי אלו המעשנים בחדר הסמוך, תופעה מעניינת שלא קרתה לי בעבר.
ההרגשה הכללית שלי מאוסה כרגע, אני עצבני משועמם והשעה היא מאד
מאוחרת בלילה מאוחר מידי בשביל לעשות משהו היום. איזה מן סיפור
אני כותב כרגע? זהו אינו סיפור דימיוני ולא סיפור בעל פואנטה,
אלא סתם שגרה של יום שעבר עליי, אפשר לומר שלא היו לי עוד ימים
כמו זה  שאני עצבני ומסתייג בכלל מחיי חברה.  רומי בחדר השני
מצחקקת בלהט מהחשיש העדין שהביאו. כל ציחקוק שלה רק הריץ לי את
התסריט בראש של לתת לה מכות רצח סתם מעצבים. אולי זה פשוט
התסכול שלי שאני מוציא על הסביבה הקרובה שלי.  אם הייתי יכול
הייתי מזהיר אותם ואומר להם אל תתקרבו אליי כי אני עצבני
ומתוסכל ואני אפגע בכם. אתם תעלבו ממני תתרחקו, אך לא ביכולתי
להגיד דבר כזה, גם ככה תחת ההשפעה הם לא בדיוק יקשיבו בתשומת
לב רבה למה שאני אומר, הקול הצורם והמטפס של רומי מעצבן אותי
כרגע, הייתי רוצה שהיא פשוט תלך ושאני פשוט אוכל לשבת עם עצמי
בחדר בחושך ולהקשיב לשקט מסביב לכל צליל וצליל.  להקשיב לצליל
השקט הזה ששומעים רק בדממה מוחלטת, הצחוק שלה מעצבן אותי אני
רותח, אני רק שומע את הצחוק המתגלגל והצורם. אני חושב שעליי
לעשות משהו לפני שאני מאבד את שפיותי או את העשתונות שלי עליה.
אם אני אתעצבן ואתפרץ היא לא תבין מה אני רוצה בכלל. מהם
הרגשות האלה שנמצאים בי כרגע כל העצבים השנאה והזילזול כלפיה
וכלפי הסביבה. זה רק גובר אני מפתח תיסכול, עם כל צחוק שבוקע
מן החדר. האנרגטיות שלי חלשה מתמיד, וקשה לי להתמקד בשלווה
הפנימית שבדרך כלל יש בי.
"עוד צחוק מתגלגל וחזק מאד פורץ מן החדר מלווה בסרטים
ומילמולים מהולים בחיוכים"

איזה סאטלנים לא מועילים, הרי גם אני מעשן מידי פעם האם אני
מתנהג ככה? האם גם אני צוחק בקול צורם על כל שטות שמישהו פולט
מפיו?
אני לא רוצה להיות כזה, כשאני מעשן אני לא אוהב אנשים לידי אני
אוהב רק לשבת עם עצמי בשקט ולהקשיב למוזיקה שלי. אין כמו
מוזיקה אתנית ואינסטרומנטלית כשמעשנים חשיש. המוזיקה היא הכלי
החזק ביותר.
"פלאפון צילצל"
הלכתי להביא לרומי את הפלאפון מוצא אותה שוכבת על הגב בחדר
החשוך עם המוזיקה המתנגנת מחייכת בטיפשות ושואלת אותי
"מי זה?"
אמרתי שאני לא יודע זרקתי לה את הפלאפון ויצאתי מהחדר למחשב
הזה כאן כדי להמשיך לכתוב. למען האמת אני חושב שחוסר הפואנטה
בסיפור יכול לגרום לו להמשיך לעד פשוט להפוך למיליוני אותיות
על גבי מיליוני דפים המתארות את הרגשות והמחשבות שלי במשך
הלילה המוזר הזה. המחשבה שלי מעורפלת האנרגיות איטיות וחלשות.
והמוזיקה נשמעת לי הזויה לגמרי. כל פליטה מטופשת שלה מהפה
גורמת לי לרצות לחסל אותה!. התסכול שלי הוא גדול כרגע מפאת
העובדה שאין לי מחשב אני לא יכול לישון אני שומע את הסאטלנות
והטיפשות הזו שלה מהחדר. אני לא יודע למה אבל כל פעם שהיא
מתחילה לעשן והיא לידי אני מרגיש עצבני ומתוסכל. ואיני יודע
למה. רק היא לא אף אחד אחר לא משנה מי מעשן זה לא חשוב זה בסדר
אבל כשהיא מעשנת אני מרגיש תיסכול אני מרגיש עצבים האנרגיות
שלי יורדות ואני מרגיש מתוסכל עצבני ומלא חימה.
אני מרגיש זילזול רק כלפינ כרגע ללא כל הסבר הגיוני, כמוכם
שקוראים את הסיפור הזה אם החלטתם לקרוא באמת עד לנקודה זו גם
היא תקרא את זה בבוא הזמן ולא תבין. ותחשוב שאני שונא אותה או
שאני רוצה אותה מחוץ לחיי הנחה שלא תיהיה נכונה, אך לי לא יהיה
הסבר לתת לה כי זה רק כשהיא מעשנת, אני שונא לראות אותה תחת
ההשפעה זה מעצבן אותי ומתסכל אותי. אני מלא זילזול כלפיה כמו
שלא זילזלתי באף אחד.
היא תרצה לדעת למה? מה עשיתי? מה ההבדל ביני לבין מישהו אחר או
בינך?
ולי אין תשובות לי אין הסבר למה רק כשהיא מעשנת אני מתוסכל מלא
זילזול ושנאה כלפי ההרגשה ההזויה הזו שהחשיש עושה לה.

אני מניח שמחר אתעורר לעוד יום משעמם וחסר מעש, יום חם, אני
אשב לי מיוזע בסלון חצי ער חצי ישן וסהרורי עם הסגריה של
הצהריים כי רק בצהריים אני אתעורר אחרי לילה חסר שינה כזה.
אני מחר אמור ללכת לסופ"ש מגניב במלון וכל זה אבל לא ככה זה
יהיה. ההרגשה שלי אומרת לי שמשהו עומד להשתבש וממש להשתבש כל
היום הזה היה אזהרה אחת גדולה. משהו בבטן זז לי צועק לי אבל
אני לא מבין מה מנסים להגיד לי אולי עד שזה יקרה אני לא אדע,
מה שאני כן יודע זה שכל ההרגשה הזו היא אזהרה למחר עליי לעשות
משהו כדי להמנע מכך. להמנע מלהיות איתה מחר באותו מלון.

אולי זה נשמע מטופש וחסר פואנטה בכלליות אבל כמו שאמרתי זה
באמת כך זהו רק רגש מחשבה ויום ולילה שכתובים כאן לפניכם, בעוד
אני רושם, את זה אימי חזרה הביתה והציחקוקים פסקו מהחדר, כולם
חזרו להיות נורמלים לכמה דקות כדי שאימי לא תשים לב.
"אולי תרד עם הכלב בבקשה"
אמא שלי אומרת לו ולרומי והם מתלבטים ולא רוצים לקום בכלל,
בשביל לקום הם נאבקים עם עצמם במחשבה האם זה מה שהסם עושה לך?
שאתה על כל שטות רב עם עצמך ומתלבט כן לקום לא לקום.
אניודע שהוא יבקש ממני לעשות א זה בשבילו אני מכיר אותו הרי
הוא יושב לו בשקט שלו בסאטלה שלו אני שלא עישנתי. הוא פשוט
יבקש בבקשה אחי תרד עם הכלב במקומי אתה יודע הרי איך אני.

כן אני יודע.

טוב אני ארד עם הכלב המזורגג ומחר, מחר יהיה עוד יום חסר מעש.

שיהיה לכולכם לילה טוב ותודה על כך שקראתם את זה למרות שלא
הייתה פואנטה או איזה שהיא שורת מחץ. אך שוב תודה שהייתם איתי
לחלוק איתי את הרגע.