שיר אור / היית האש |
כשכל החופים נטו לאחור
לקחו נשיפה
לגמו מלוחים
היית אתה מרכז הסערה.
היית לי פרח בין שדות העשבים
בין פרחי בר יבשים
הטו ראשיהם
נשקו שפתיהם
היית אתה האדום הראשי.
היית כגשם ביום של אור
מטר של כולך
נושק לגופי
נוכחותך לא היית לי
אך כל עוד ליבי.
היית לי סימן בין שנאה
וכאב
גם אבי לחש לי בראותך
ורק אני
סמו עיניי
ואני,
הלא היית אתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|