הכל התחיל כשאני ועדי חיפשנו את יותם הלפרין (שחקן מכבי ת"א
בכדורסל)
"דוש בואי נעשה חיפוש על יותם "מכביסט" בטח יש מישהו כזה ומה
שבטוח אם אין אז זה יהיה אוהד מכבי..." אמרתי.
"כן צודקת בואי ננסה" היא אמרה.
וכמובן שזה מה שעשינו... לתדהמותינו באמת היה בחור שנקרא ככה.
"מה?! יש מישהו כזה?!" אמרתי בפליאה.
"כן!!! בואי הוא "און ליין" נשלח לו הודעה" היא אמרה.
"טוב, טוב אז מה נשלח?" אמרתי.
"אממממ סתם מה המצב..." אמרה עדי.
"טוב... הנה זה מתחיל..." אמרתי.

וכך באמת הכל התחיל...
חצי שנה של חברות באמת מדהימה התחילה ב"היי מה המצב?" אחד.
זה היה דיי מוזר בהתחלה לדבר עם בחור בן 15 שנקרא יותם, בדיוק
כמו שרציתי והוא גם נשמע מאוד נחמד.
בהתחלה זאת הייתה שיחה דיי יבשה עד שעדי התחילה לדרבן את
העניינים... השיחה התגלגלה והתגלגלה ובאמת היה נחמד... כמעט
שדברנו שעתיים, הזמן עובר מהר שנהנים.

תוך שבוע אני ויותם יצרנו קשר יותר ויותר טוב והיה נראה לי
כאילו אני מתחילה להתאהב אבל לא הייתי בטוחה כי אף פעם לא
ידעתי באמת מה זאת אהבה...
ממש היה לי נחמד לדבר איתו ועדי ראתה את זה...
כל יום בבוקר אחרי כמה שעות טובות של התכתבויות במחשב ביום
אתמול הייתי מגיעה ל"שיחה היומית" עם עדי.
היינו מדברות ומדברות והייתי מספרת לה כמה הוא חמוד ושהוא ממש
דומה לי ושממש ממש כיף לי...
ככה עבר לו חודש כשמידי פעם השיחות היו יותר בעניין אהבה ומידי
פעם סתם על נושאי היום יום...
אחרי כמה חודשים הסתבר לי שעדי לקחה ממני את מספר המשתמש של
יותם וגם היא דברה איתו... כמובן שלא אמרה דברים רעים רק דברים
טובים וגרמה לי ולו לחוש עוד טיפה יותר קרובים...
והופ עבר לו עוד חודש והוא באמת היה נהדר כבר אז ידעתי שאני
באמת, באמת מאוהבת... הכל היה כל כך יפה אז... הכל נראה כל כך
טוב... ורוד ונפלא העולם נראה אחרת מעניים של אוהבים.
והזמן רץ ממש מהר כשנהנים...

והנה הגיע יום ההולדת שלי וכמובן למי אם לא לחברה הכי טובה אני
אספר את מה שאני הכי רוצה להיום ההולדת...?
כמובן שמה שהכי רציתי זה היה לראות את יותמי שלי...
ועדי שבאמת הייתה בסדר ורצתה להיות הכי טובה בעולם ביקשה מיותם
את הטלפון שלו כדי שתוכל לדבר איתו ואז להגיד לו שהיא מכירה
אותי ולהצליח להביא אותו להיום ההולדת שלי...
שבוע לפני יום ההולדת עדי ניסתה לרמוז לי בכל דרך שהיא מדברת
עם יותם בטלפון, אבל זה היה נראה כל כך אמיתי שלא האמנתי... אז
אחרי כמעט שבוע עדי החליטה לשים לזה סוף.
היא ישנה אצלי ופתאום הייתה לה שיחת טלפון...
"ניצן זה יותם שלך בטלפון..." היא אמרה.
"כן בטח... יותם מדבר איתי עכשיו באיי סי קיו... הוא לא יכול
לדבר איתך בטלפון..." עניתי.
ואז רק בשביל להיות בטוחה שלחתי ליותם הודעה:
"היי אתה שם?"
"אני בטלפון..." הוא ענה.
"טובבבבבבב זה מוזר" אמרתי.
ואז התחלתי לצעוק על עדי שהיא רק מדברת בטלפון ולא עושה שום
דבר אחר, אז יותם בצד השני של הקו שאל אותה מי מדברת שם...?
והיא אמרה שזאת בת הדודה שלה... רותם.
אחרי עוד כמה משפטים שעדי אמרה ליותם הוא הבין שאותה אחת שהוא
מדבר איתה ואותה אחת שנמצאת אצלי בבית ברגע זה הן עדי.
ובלי חוכמות שלך לי הודעה:
"היי רותם מה שלומך?"
"מה?!?!?!" צעקתי.
"מה??? זה אתה?" עניתי לו.
"כן... נראה לי..." הוא ענה.
הייתי בהלם... לא יכולתי לדבר.
עדי אומרת שהייתי אדומה ואז בשניה הפכתי להיות לבנה כמו
סיד...
לא יכולתי להוציא מילה מהפה... עדי רצתה שאני אדבר עם יותם אבל
לא יכולתי... פשוט הייתי המומה.
ואז אחרי שעוד שבוע עבר, וההלם ממני קצת ירד וכבר חזרתי לדבר
עם יותם, אז באמת הגיע יום ההולדת שלי...
"כל כך רציתי שהוא יבוא, ממש ניסיתי אבל הוא לא יכל... הוא היה
אמור לבוא עם אלעד ושניר..." (אלעד שהוא חבר קרוב של יותם
ושניר שהוא החבר של עדי) עדי אמרה.
"לא נורא... נדבר איתו יותר מאוחר... את עשית את שלך." אמרתי
לה.
וכן דברנו ודברנו באותו הערב... והיה באמת כיף.
אולי היה יכול להיות יותר כיף אם יותם, אלעד ושניר היו מגיעים
אלינו לת"א, אבל גם זה היה נחמד.
ועוד שבוע עבר...

שבועיים אחרי היום הולדת שלי החלטנו שזהו חייבים להיפגש.
עדי דברה עם שניר ושכנעה אותו לבוא עם יותם ואלעד לפגישה.
וכן כך היה... הם הגיעו ואני ועדי כל כך התרגשנו.
הלב של שתינו כמעט קרע לנו את החולצות מרוב התרגשות...
היינו ממש לחוצות.
ואז טלפון. "עדי איפה בדיוק את גרה?" זה היה שניר.
"אמממ למה? קבענו בכלל במקום אחר..." היא ענתה.
"לא אנחנו בחוץ!" הוא השיב.
"מה?!" היא אמרה.
"כן..." שניר ענה.
"טוב אנחנו יוצאות..." היא השיבה ונתקה.
"הם כאן!!! הם כאן!!! הצלחתי!!! חה!" עדי הייתה מאושרת.
ואני... שידעתי שהנה הרגע שלי מגיע לא ממש דברתי.
הייתי לחוצה ולא רציתי להראות את זה אז שמרתי בפנים.
יצאנו החוצה והנה הם עומדים.
שלושה בחורים... שבכלל לא תארנו לעצמנו שככה הם היראו...
מחייכים ואנחנו לא ממש יודעות מה לעשות מנסות להיות
ספונטניות.
"אז רגע... אתה שניר... אתה יותם... ואתה אלעד..." אמרה עדי.
"כן" ענו שלושתם.
הפגישה עברה כל כך מהר... וזה היה כל כך נוראי מבחינתי...
דיברתי המון שטויות, כשאני מתרגשת אני לא חושבת ואז אני מתחילה
לדבר... דברתי עם כל העולם אבל לא הצלחתי לתקשר עם יותם... הוא
דיי ביישן לא דיבר הרבה ואני מהלחץ בכלל לא ידעתי מה לעשות...
אז התוצאה הייתה שבילינו 3 שעות ביחד וכמעט ולא דברנו.
ואז הגיעה השעה 12 זמן ללכת... אבא של שניר כבר היה פה וכל מה
שנותר זה להגיד שלום...
עזרתי אומץ והחלטתי שלמרות שלא דברתי כל הפגישה עם יותם אני
חייבת לעשות משהו עכשיו.
הוא אמר לי ביי ואז כאילו הכל צעק בי בפנים לעשות משהו התקרבתי
אליו אמרתי "יותם..." הוא הסתובב ואז התקרבתי וחבקתי אותו...
עמדנו ככה כמעט 10 דקות ואז כשהבנתי שצריך לעזוב... הנחתי את
ידי על כתפו של יותם התקדמו ככה שידינו שלובות לכיוון
המכונית.
כך עברו להם השבועות מעוד פגישה לעוד פגישה משיחה לשיחה...
מסתם "ביי" שנפרדים זה הפך להיות "ביי אני אוהב אותך!"
או "ביי אני מתגעגעת אליך..."
והקשר התחזק יותר ויותר...
לא רק הקשר לי עם יותם התחזק... גם הקשר של עדי ושניר הלך
והתקדם...
השבועות עברו ומשבועות נהיו חודשים והחודשים עברו והקשרים עוד
יותר התחזקו.
הביקורים היו כמעט כל שבוע ואם לא יצא שבוע אחד אז בשבוע
שאחריו... וכל ביקור היה יותר טוב מקודמו... מכלום בפעם
הראשונה זה הפך לידיים מוחזקות ולחיבוקים יותר ארוכים פגישות
יותר מהנות והרבה הרבה יותר דיבורים הגיוניים...
וכל פגישה הייתה משהו אחר, אם זאת פגישה עם עדי ושניר היא
הייתה יותר רגועה ומרגשת.
ואם זאת פגישה שכללה את אלעד היא הייתה יותר עם אקשן...
ואז הגיע החופש... החופש הגדול לו חכינו כל כך...
החלום לחופש היה לבלות הרבה יותר ביחד...
ובאמת כך היה, יותם היה מגיע בבוקר והיום היה הופך להיות יום
שכולו כיף... רק שנינו ביחד בלי אף אחד זה היה ממש נפלא וכיף
בלי הגבלה.
אחרי כמעט חודש של כל שבוע פגישה מהנה.
יותם בסר לי שהוא לא רוצה חברה.
אחרי חצי שנה... נפרדנו... בלי ממש סיבה... טוב אולי כן הייתה
אבל אני לא ממש מצאתי אותה.
שבועיים שלא דברנו כי כעסתי נורא.
אבל המשכתי לדבר עם אלעד ועדי כי הם חברים טובים ועל חברים לא
מוותרים סתם ככה בגלל פרידה.
אחרי שבועיים החלטתי שדיי ושאני לא יכולה...
לאבד חבר כה קרוב זה לא קל ואין לזה שום סיבה.
לכן פתחתי בשיחה...
ומהשיחה זה התגלגל לעוד כמעט חודש של דבורים ועכשיו סיכמנו
שאנחנו ידידים... ואם פתאום יקרה משהו ונחליט שאפשר ורוצים
אולי נחזור להיות חברים.
בנתיים הקשר של שניר ועדי עוד עומד. והם באמת נהנים בכיף.
ואלעד פה ושם מוצא לו מישהי לשיחה אבל בנתיים אין לו חברה.
ואני... אני נשארתי כמו לפני חצי שנה.
בלי חבר עם דעה לא ממש ברורה. מדברת עם המון בחורים אבל עדיין
מחכה...