את שלמה אני מכיר עוד מאז שהייתי בגן. הוא לפעמים היה בא
בבוקר, בעשר בערך, ונעמד ליד הגדר.  היו שם הרבה שיחים כך שהיה
קשה לראות, אבל תמיד ידעתי מתי הוא שם, עומד ובוהה בי,
בתמימות, בעבר.  אני חושב ששלמה נולד מדוכא, הוא קיבל גלגול רע
של נשמות. אתם מבינים, שלמה היה מודע לגלגוליו הקודמים, הוא
היה מספר לי על גלגוליו הקודמים בכזו בקיאות מופתית, שהייתי רק
מהופנט משטף דבריו עד שהיה פשוט נמאס לו, והוא היה הולך.
הוא סיפר פעם, שבגלגולו הקודם הוא היה ג'יגולו, היה לו הרבה
כסף, הוא היה יכול לזיין כל אישה שהיה פוגש, היה לו פשוט הכל.
על מותו כולם שמעו בחדשות, "הג'יגולו המפורסם שלמה התאבד לפנות
בוקר בקפיצת ראש מדירת הפנטהאוז שלו, בעודו בן 42 בלבד", הוא
הגיע למסקנה שהוא מיצה את חייו, ומתחילים לראות זאת, אין
הפתעות, ימיי הזוהר תמו, וכעת צריך לעבור לדבר הבא, לגלגול
הבא. פעם אחת הוא גילה לי את סודו, הוא סימן לי בעזרת ידו
להתקרב לגדר, כדי שאשמע, ולחש בקולו המוזר, 'דבוק במטרה, אל
תוותר, תשיג את משאלותיך ואז תדע, תהיה מודע לגלגולייך'. הוא
סיפר לי על כל כך הרבה גלגולים, אני זוכר רק מעטים מהם. פעם
הוא היה סופר ידוע, והמטרה שלו הייתה לכתוב את הקטע הכי קצר
והכי מכניס כסף שיש, הוא כתב אותו, והתאבד בגיל חמישים בערך.
היה לי קשה לשכנע אותו להגיד לי מה הוא כתב, אך בסוף הוא
וויתר, 'שלמה המלך', זה מה שהוא כתב, הייתי בשוק.  פעם הוא גם
היה זונה, זונה על רמה כזאת, שמרוויחה הרבה כסף, ועובדת מתי
שהיא רוצה, עד שהוא קיבל אידס והחליט שכבר אין לו מטרה כי הוא
הולך למות, ואז הוא, כן, התאבד. שלמה היה בוהה בי ואני בו, זה
היה יכול להימשך כל היום לפעמים. אני חושב שהוא ניסה עליי
טלפתיה או משהו כזה, זה לא הצליח, לפחות כך אני חושב. יום אחד
הוא לא בא, הוא פשוט הפסיק להגיע, יום אחריי יום חיכיתי לו,
וחיכיתי, והוא לא בא. סיימתי את הגן ועברתי ליסודי, שלמה הפך
בתקופה זו לדמות מטושטשת מעברי, מהתמימות. כשהגעתי לחטיבה הוא
כבר הפך לדמות דמיונית שהמצאתי לעצמי כשהייתי קטן. אבל לא משנה
כמה זמן עבר, הרגשתי תמיד שהוא שם, בוהה בי מאחוריי איזה שיח,
בוהה בעבר.