אני מוכרח לציין שהכנסת אותי למצב מעיק ביותר, חבוב. ככה פתאום
באמצע היום אני צריך להפסיק לעבוד ולבוא להלוויה שלך. מה אני,
סופרמן? אתה חושב שזה כזה קל כמו שזה נראה? אתה הרי יודע שיש
לי מלא עבודה. אל תעשה לי פרצוף, אני יודע שאתה חושב שזה
מצחיק. "יו, תראו את אורי. איך דפקתי בו.."
אז אני לא מתכוון לצאת. אם כבר שמת אותי כאן, אני אעשה את זה
כמו שצריך, אבל -בצורה שלי. הא! אני כבר מדמיין אותך מדביק
כאפה למצח ואומר "אוי, שיט. הנה הוא מתחיל...". נדפקת, חבוב.
מה לעשות. חשבת שתוכל ככה ללכת לי ושאני אשתוק? קפוץ לי, עם כל
האדמה שנקבור אותך בה, מצידי.
היית נורא נחמד רב הזמן, עד שהתחלת להסתובב עם שלומי. שמת לב
שהוא לא פה היום? מפתיע, אה? שלומי היה ממש טעות בשבילך. אני
עדיין לא תופס איך הייתי מספיק טיפש לא להגיד לך משהו עליו.
אני מניח שידעת שהוא דילר קטן ומסכן של סמים, נכון? לא היה
אכפת לך, אני זוכר. כשגיליתי לך רק אמרת "נו, אז?" והמשכת
להסתובב איתו. יודע למה הוא לא פה? כי הוא מת באותה תאונה שאתה
נהרגת בה. ומה הוא עושה עכשיו, אתה יודע? נקבר בצד השני של
העיר. נדפקתם שניכם, כל הכבוד. היה לך כיף עם הסמים שלו? נהנית
מה-היי הזה שזה הכניס אותך אליו? אני זוכר כמה התלהבת מזה שאתה
נוהג מסומם וכל הכביש רוקד לך. חבר טוב אתה קורא לעצמך, אבל
כשאמרתי לך לא להמשיך עם זה ושבסוף תהרוג את עצמך או מישהו אחר
- לא הקשבת לי, כמו שחבר טוב צריך להקשיב. אמרת "די, באמת. אני
יכול להפסיק מתי שאני רוצה". עאלק. ראינו לאן זה הוביל, נכון?

מטומטם שכמוך. לא רוצה להקשיב? לא צריך. אל תבוא אלי אח"כ
בטענות. בחלומות, אתה יודע. כמו בסרטים. אל תתחיל לעשות לי
רגשות אשמה. אני לא צריך את זה, ואתה תצא עוד יותר גרוע אם
תתחיל.
צא מזה, בנאדם! יכלת לעשות משהו עם החיים שלך ובמקום זה התחלת
לעשן לי פה סמים, ולהסניף ולהזריק. שמת לב בכלל מי החברים שלך?
בקושי זכרת את השם שלי, ופתאום אני צריך לעמוד כאן אחרי כמה
חודשים ולהספיד אותך על הקבר שלך. ועכשיו? מה עכשיו, הא?
פרפרים ונוצות? הסיפור שלך נגמר, ואני זה שמזיע, זה שכותב וזה
שמדבר וזה שצועק וכועס עליך, לא אף-אחד אחר. לא ההורים שלך, לא
חברים קודמים שלך, לא שלומי - אני!
ולמה? כדי שאתה זה שתצא עם רגשות אשמה. לי זה לא מגיע. אתה
יודע מה? כל-כך הכעסת אותי לפני חודשיים, כשהפסקנו לדבר. עשיתי
לך את הטובה הגדולה של חייך - מה שרק חבר ממש טוב היה עושה -
רשמתי אותך למוסד גמילה. בעצמי, בעזרה כספית של ההורים שלי עם
ההורים שלך הרמתי את העסק. כולם ידעו וכולם ברחו, אבל לפחות
היית שם וקיבלת טיפול. אתה ושלומי, שגם התחיל להשתמש בסמים שלו
בעצמו.
אבל אתמול ברחת, כי רצית להזריק איפשהו. אז התקשרת אלי, ואמרת
לי שקיבלת חופשה של 24 שעות להיות בבית ורצית שאני אבוא לאסוף
אותך בשמונה בערב. אתה יודע מה?
אני מצטער בכלל שהכנסתי אותך למוסד. ככה אולי היית מת מהסמים,
ולא מהחבר הכי טוב שלך, שדורס אותך בשמונה וחמש דקות בערב, מול
כוך סמים בתל-אביב, אחרי שהזרקת מנת הירואין וקפצת לכביש כדי
למתוח אותי.
כל רגשות האשמה שתעשה לי לא שווים למה שאני אעשה לעצמי, אז אתה
יודע מה?
הלואי שתירקב.