לילית בת-אלמוות / חלום הלהבה |
נשאב אל מעמקי הנצח.
הזכרון חודר את האדמה וזורם מתחתיי, בתוכה,
בורח ממני,
מאבד אותי ואני אותו.
נשארתי עם אמבט ריק ממים אך מלא באוויר.
הלהבה שבערה בי כה איתנה וזוהרת,
ממיסה וצורבת כל בשר חשוף,
כבתה בעזיבתך אותי.
משב הרוח הפתאומי שהטחת בי ללא כל סימן מקדים,
הותיר אותי עם פתיל שחור, שרוף, אשר התקרר במהרה.
עם עשן מסתלסל ומתנדף, מתערבב עם האוויר
והופך אותו למחניק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|