[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מרים גברעם
/
הלוואי והייתי מתה

הלוואי והייתי מתה
אנשים מתים לא מרגישים
ואם הם לא מרגישים אז בוודאי שלא כואב להם
ובוודאי הם אינם מענישים את עצמם.
על עצמם.
על היותם.
על הנשימות העמוקות והמפוחדות שהם נושמים בלילה
הם בוודאי גם אינם צועקים בלילות כי אין להם ממה לצעוק,
הם אינם פוחדים.
הם לא מרגישים את הבועות האלו שמתנפצות בחזה ומאיימות למוטט את
הלב.
אנשים מתים פשוט מתים.
הם לא מתביישים על קיומם
אם כי במובן מסיום הם אינם קיימים וגם זאת לטובה.
הם אינם,
הם אינם
הלוואי ואינני,
הלוואי ואינני אני,
הלוואי והייתי מתה.
הלוואי והייתי יכולה לחתוך את עצמי בשנית,
לראות טיפה מהדם
פעם הוא נהג להרגיע אותי עכשיו גם הוא איננו
כאילו אקט הפורקן היחיד שהיה לי נעלם
ועכשיו מה יש לי?
רק כאב שמצטבר לי בתחתית הבטן והורג אותי מבפנים
אילו היה מוחשי יותר בוודאי היה כורך סביבי זרועותיו וחונק
אותי
ולפעמים ההרגשה היא שהוא באמת עושה זאת.
יש בתוכי שדים.
אני יודעת את זה, הם מדברים בתוכי, אני שומעת אותם.
הם דנים על עתידי
על חיי,
על מותי,
הם משלחים אותי למעשיי הנוראיים ביותר
ונהנים מכך הנאה סדיסטית.
אני מצדי נהנת הנאה מזוכסטית.
ורק אז מתחילה לייסר את עצמי.
הם עדיין נהנים, אני שומעת אותם צוחקים לי בפנים
ומתכננים את מעשיי הבאים.
ואני ממתינה בצפייה מפוחדת.
לאנשים מתים גם אין שדים.
אולי הם בעצמם שדים
ואם אמות אהפוך לשד של אדם אחר?
ואולי השדים הם אנשים שכמוני פחדו לחיות.
פחדו למות.
לכן נשארו בשלב הבניים
אולי זה שלב הבניים
זה שלב הבניים?
אנשים מתים לא יכולים לכתוב כך שאם הייתי מתה דבר מן המילים
הללו לא היה נכתב,
לא הייתי פורסת את נפשי על נייר
והרעל הזה לא זורם בתוכי.
הרעל הזה לא קיים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא סוטה,
אני סתם חומד
לצאן!


חרגול מדגים את
שליטתו
האבסולוטית
במילה הכתובה,
לבועז לא נותר
אלא לקנא

תגובת מערכת:
ממשרדו של בועז
נמסר שאין הוא
מקנא בכלום
במיוחד לא בשום
דבר ממשפחת
החרגוליים. כוחו
של מחנה החרפרשץ
גדול הוא אך
כאין וכאפס
לעומת כוחה של
הבמה החדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/9/02 19:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרים גברעם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה