קבעתי בשמונה, עכשיו אני אחרי מקלחת, גילוח וכל שאר הסידורים
האפשריים והשעה רבע לשמונה. מה עושים ברבע שעה?! חמש עשרה דקות
מזורגגות! פרק זמן הקצר מדי לעשית כל מעשה בר משמעות וארוך
מכדי סתם לעבור אותו בבטלה גמורה. הייתי מוכן למות רבע שעה
קודם ובלבד שלא אצטרך לחיות אותם!
החלטתי לקרוא עיתון, עיתון זה דבר שבהחלט יכול להזיז את מחוגי
השעון, התקועים, דווקא כשצריך אותם. בעיתון לא מצאתי שום דבר
מענין באמת, ובין כל הצהוב, נמצא סופסוף הצהוב המיוחל, הצהבהב
שלי, משהו שגם אני בקטע שלו, טיפשי  כמה שיהיה, אבל זמן הוא
ישרוף לי. רק מה, עד שאני מסיים לקרוא את הכתבה כבר שמונה
וחמישה ואני כרגיל מאחר.