היא נכנסה לחנות בצעד החלטי. היו שם שורות של גברים שפשוט עמדו
בטורים. ערומים, הם כולם היו ערומים. היא ראתה איזה נער מתבגר
במדים של הרשת הולך ובודק שהכל במקום. כשהוא ראה אותה הוא ניגש
אליה. בינתיים היא התחילה לבחון אותם. הנער היה מחוצ'קן בכל
הפנים, היה לו שער חום מפוזר כזה ומראה עייף שמלווה בשקיות
מתחת לעיניים. הוא שאל אותה אם היא צריכה עזרה עם חיוך מזויף,
כזה של עוד אחת - בבקשה שלא תציק יותר מידי. היא ענתה לו בחצי
חיוך שהיא בסדר והיא רק מסתכלת. החולצה שלו היתה כחולה ומאחורה
היה סמל גדול של החברה בלבן. הוא הלך לאט בעייפות כזאת או
אדישות.
  היו שם כל סוגי הגברים שמנים ורזים, גבוהים ונמוכים,
מגולחים ושעירים, שריריים וכאלה עם בטן בירה של שנים. היתה גם
אפשרות לבחירה בין כל המקצועות מעובד זבל לשחקן מפורסם. הם היו
גם מכל הצבעים וכל הרקעים, אם גדלו בשכונות עוני או באחוזה
ענקית, הם כולם היו שם. עומדים ערומים בשורות ובטורים על מדפים
במחסן ענק שנראה שממשיך לנצח, כולו מלא בגברים ערומים. היא
עברה ביניהם בוחנת אחד ואז את השני קצת ואז אחד אחר בצד השני
תפס את העין שלה והיא הלכה להסתכל עליו. אבל גם הוא לא היה
מתאים.
   הוא עבר ביניהם, החולצה הכחולה שלו בלטה בין כל הגופות
הערומים. הוא דאג שהם יהיו במקום ומסודרים. הוא הלך לאט, אולי
זאת אצילות או עצלנות. הוא לא מיהר לשום מקום, גם ככה לא היו
הרבה לקוחות היא ואולי עוד כמה אלפים או מיליונים. ואף אחד לא
ממש היה נראה שהוא צריך עזרה. אז הוא סתם שוטט לו בין הגברים,
מחזיר אחד שהזיזו אותו בחזרה למקום הנכון. היא חשבה שבטח משעמם
לעשות את זה כל היום. הוא גם היה העובד היחידי שהיא ראתה בכל
המחסן הענקי הזה. מעניין אם יש לו עוזרים מעניין גם אם הוא
עובד משמרות. אם הוא עובד במשמרות זה בטח מעייף.אם הוא בכלל
ישן, אם יש עובדים אחרים. בטח יש להם מחסור ובגלל זה הוא כל כך
עייף. רשת כזאת גדולה עם כל כך הרבה סניפים בכל העולם. בטוח יש
עוד עובדים פה איפשהו. גם בטח יש לו מנהל באיזה משרד צדדי קטן
שיש בו ריח חזק של סיגריות. נער מתבגר לא מנהל כזאת חנות לבד
אחרי הכל.  הוא ראה שהיא מסתכל עליו ובוחנת אותו. אז הוא התקרב
אליה.
  "את בטוחה שאת לא צריכה עזרה במציאת שותף לחיים?" הוא שאל
עם אותו חיוך מזויף. לא תודה היא ענתה אני מסתדרת. "אני יכול
להמליץ לך על כמה מהדגמים היותר נמכרים שלנו אם את רוצה" הפעם
החיוך היה נראה פחות מזויף וקצת יותר אמיתי למרות שהוא עדיין
בא מתחת לעייפות גדולה, או שאולי זאת אדישות. "אז אולי שותפה?"
הפעם היא היתה בטוחה. החיוך היה אמיתי ומלווה בצחוק קטן שלו
ושלה. "אז אם את צריכה עזרה אני כאן קרוב, אני תמיד באזור פשוט
תקראי לי" היא אמרה תודה והסתכלה על הגב שלו שוב, שוב אותה
הליכה איטית, אצילית או אולי עצלנית.
  היא החליטה לא לקנות שום דבר באותו יום. ויצאה כשהיא רוצה
את האחד שלא היה למכירה.