ברק הראל / ערום |
מול תנור
בוהה בשטיח,
והראש מאיים באלפי קולות להתנפץ.
והכל מטשטש שוב.
צללים בלבד, ללא צבעים
והכל כל-כך חלול פתאום
חסר עומק או תכלית
מכאני,
מלאכותי,
חסר משמעות,
כה חסר חיים.
לעזאזל עם הכל !
אני רוצה לשתות, לאהוב, לזיין,
לכתוב, לנגן, לצייר, לאהוב עוד קצת
ולמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|