שמרית
קראו לה שמרית והיא תמיד חשבה
שהשם שלה מכוער ולא הולם אותה
תמיד היססה לפני שענתה
כשקראו לה ובכלל,
לא הבינה מה השם הזה עושה אצלה.
כשהיתה צעירה והלכה לבית ספר
היתה פרסומת מאד מצליחה ברדיו
פרסומת לשמרים של חברת שמרית.
שמרית לא ידעה איפה לקבור את עצמה
מרוב שהתביישה.
היא הלכה לבית ספר באוזניים שמוטות
ונעלבה כשקראו לה שמרים! שמרים!
בואי תתפיחי לנו את העוגה!
הפרסומת היתה באמת מאד מוצלחת
ואפילו אמא של שמרית והחברות שלה
ניסו את השמרים בעוגה של שישי
ויצאה ממש מצויינת.
בכל פעם שהיא פתחה את המקרר
היא ראתה את השם שלה על קופסת
השמרים ומיד סגרה אותו בכעס.
שמרית הפכה לילדה מאד מדוכאת
והסתגרה בתוך עצמה
ההורים שלה דווקא מאד דאגו לשלומה
וגם שאלו אותה לשלומה
והיא אמרה: טוב תודה אני בסדר
כי כזאת היתה שמרית: בחורה מנומסת
וההורים שלה ראו מיד שאין סיבה לדאגה
כי הרי היא אמרה...
ובינתיים ציוניה של שמרית הדרדרו לתהומות
והיא לא הקשיבה בשיעורים
שמרית גם ירדה במשקל כמובן,
בגלל שלא פתחה יותר את המקרר.
ובבית של שמרית אף אחד לא עבד שלך
ואף אחד לא יפתח לך את המקרר
אלא יגידו לך שיש לך שתי ידיים בריאות
ותשתמשי בהן בבקשה ממך!
שמרית היתה במצב מאד קשה
וכולם ראו שהיא חיוורת
ולא עשו כלום כי אמרו
ההורים שלה צריכים לדאוג לה
לנו יש צרות משלנו.
ההורים שלה לא הבחינו כמובן
כי הרי היא אמרה...
וכך בגרה שמרית וכבר לא קראו לה יותר
שמרים שמרים בואי תתפיחי לנו את העוגה
ובכלל כולם שכחו על מה היתה המהומה
ואף אחד גם לא ידע ששמרית אז נעלבה.
אבל שמרית, למרות שידעה ששכחו כולם
לא שכחה.
היא שכחה לשכוח ונטרה טינה.
בעיקר לעצמה.
היא התחתנה התגרשה והשכילה
אך מעולם לא חשפה את סודה הנורא
וכולם חשבו שזה שהיא מדוכאת תמיד
ועם פרצוף תשעה באב לא אומר כלום
ככה הם הכירו אותה ולא היה שום דבר
יוצא דופן.
יום אחד הלכה שמרית ברחוב
כנראה בצהריים, כנראה עם הכלב שלה
פוק לקבל חבילה בדואר
חבילה שהזמינה באינטרנט כמובן
האיש שעמד בפתח הסניף
מיד חסם את הפתח בגופו
ואמר בקול רועם:
בלי הכלב!!!
היא הסתכלה עליו בתדהמה
הוא באמת היה גדול
והיא מתחה את הצוואר כדי להביט בו
הוא הביט ישר בעיניה
ופתאום חייך:
שמרית?
הוא שאל.
שמרית היססה ואז ענתה:
כן.
ופתאום חייכה גם היא.
העולם גם חייך באותם רגעים
ובמיוחד כל העומדים בתור
בכל סניפי הדואר בעולם
אלו שהיו פתוחים כמובן.
שמרית התחתנה עם האיש הגדול
מהפתח בסניף
וגם פוק כבר קרא לו אבא
וכל הדיכאון של שמרית התנדף
כי האיש הגדול
למד מזמן בבית ספרה
והיא הרגישה חופשייה לגלות לו
את סודה
והאמת שהוא כבר ידע
אז היא סיפרה והשתחררה
ודבר לא היה עוד נורא
עבורה
האיש הגדול הוקסם משמרית
וחשב שהיא בגרה ויפתה
בכלל לא היתה כאן בעיה
הוא לקח אותה בידה
והם נסעו יחד ליער בקנדה
הם גרים בבית עץ גדול ויפה
במקום שיש בו חורף אמיתי
עם שלג ומפלסות שלג
שמרית והאיש הגדול חיים שם בנחת
ותמיד נמצאים ליד האח.
וחמים. ונעים. ויש רוח קרה בחוץ.
ושמרית מאושרת ופוק גם הוא.
ומתוך מעיל הפרווה בו מתרפקת שמרית
כל כך רחוקה נראית השכונה הישנה
ובמכולת של חיים עדיין נמכרת על שמה
שקית שמרים קטנה
במבצע לראש השנה. |
