אני שונא את המוזיקה הזאת עכשיו
כל תו ותו מענים את עור התוף שלי
צורבים בו סימנים כואבים
חורכים אותו במהירות
האוזניים בוערות
הנפש מתענה
מגיעה לסוף היכולת להחזיק מעמד לפני ההתפרצות
מוזיקה מתכתית חודרת, כואבת.

אבל זה לא המוזיקה שאני שונא,
זה הכאב הזה בלב,
שהמוזיקה עושה עבודה כל כך טובה בלהדגיש,
להעלות אותו לפני השטח,
מבצבץ בין הסדקים שברוחי,
מבעבע ביניהים, רותח בתוכי.

זה הכאב הזה שאני כל כך שונא,
הכאב המעלף הזה, כל כך גלוי ועם זאת
כל כך חדש ולא מוכר,
אני שונא אותו, כל כך שונא אותו.

עוד צליל, עוד אחד,
עוד צעקה, עוד חזרה כואבת על אותו צליל
מייסר, מייגע בשלמות הורסת.

מוזיקה ארורה, כאב ארור, חיים ארורים.