קיר של זכוכית, לכל האורך, לכל הרוחב, לכל הזמן. מצד אחד אני,
ומצד שני האנשים שלי, שהם הטובים.
שהם חלק אדישים, וחלק תמימים, וחלק עצובים, ומבולבלים, ואחרים,
וילדים, וחושבים- הרבה חושבים. וכל החלקים האלה-כולם, הם גם
אני. ובגלל זה האנשים האלה הם שלי.
וגם הזכוכית- גם היא שלי. לא כי בא לי, אלא בגלל שצריך. בגלל
שככה רגיל.
את הזכוכית אני לא אוהבת, את האנשים אני פוחדת לאהוב, אבל אני
רוצה אותם, להתערבב בהם, לנשום אותם אל הבפנים שלי, לשתות אותם
בלגימות קטנות קטנות- שלא ייגמר אף פעם הטעם.
אבל יש זכוכית- קיר של זכוכית, לכל האורך, לכל הרוחב, לכל
הזמן.



26.6.2002