יו!! היא בדיוק מתאימה לתיאור שלי, של האישה היפהפייה ביותר
בעולם.
- כמו כשאני תמיד מדמיין, כשאני חושב על האפשרות שיש כאלה שהן
הרבה יותר יפות מרינה שלי. זאת אומרת, אני יודע שאני לא כל כך
אמור לפנטז הרבה על אחרות אם אני מאוהב בחברה שלי, אבל היי -
אני בחור. אנחנו עושים דברים כאלה. ושלא תטעו ותחשבו שאני לא
מאוהב ברינה, כי אני כן. אבל תמיד היו לי בראש את האפיונים של
האישה היפהפייה ביותר בעולם, בעיני. אני מדבר על תכונות
פיזיות, כמובן. עיניים ירוקות, שיער ארוך בהיר, לא שמנה, לא
רזה מידי, והתחת צריך להיות. . . טוב, אני לא אאיית לכם את
הכל, צריך להשאיר משהו לדמיון, לא?
אז קיצר, להפתעתי הרבה, היא קיימת! והיא בדיוק שוכבת לידי
עכשיו.. אני כל כך בר מזל!
ראיתי אותה בפעם הראשונה במסיבה של קרן, חברתנו המשותפת. ולא
סתם ראיתי אותה. כלומר, ראיתי אותה כל הערב אבל אחר כך, יצא לי
גם לי לראות אותה קצת יותר טוב. למה הוא מתכוון, לעזאזל? ובכן,
אחרי הלילה ה"מפרך" בו נשארנו כולנו ערים ואני ואודי כל הזמן
החלפנו בדיחות והצחקנו את כולם, היינו די מותשים. ודביקים.
והיא רצתה להתקלח. אני, עם המזל המבורך שלי בדיוק עליתי למעלה
כדי לזכות ולראות אותה יוצאת מהמקלחת. בחזייה, ומכנסיים
קצרצרות. זה אמנם היה רגע קצר אבל היה נדמה כאילו שהזמן קפא
לכמה שניות כדי לאפשר לי לבלוע את המראה וגם לזכור אותו מאוחר
יותר. היא בדיוק פתחה את הדלת כשהגעתי למדרגה האחרונה והסתכלתי
לכיוונה הכללי. הייתה לה מגבת על הראש שעטפה לה את השיער,
חזייה מנומרת סקסית להפליא, וכמובן - המכנסיים הקצרצרות. היה
גם גל קטן כזה של אדים שאפף אותה מעט ועד שהתמזג עם האוויר,
שיווה לה מראה מלאכי למדי. אני מניח שמשם זה התחיל. כמובן,
שהתעשתי מהר, כדרוש במצבים שכאלה (עם פוטנציאל גבוה למבוכה
גדולה), כי אני אדם עם טאקט. מהר הזזתי את הראש לכיוון האחר
והפניתי אליה את גבי. תכננתי למעשה ללכת לחדר של קרן ולראות אם
היא שם, אבל זה לא יכל לקרות כיוון שהוא בדיוק ממול למקלחת
ואני מניח שלשם היא תכננה ללכת. אני לא חושב שהיא שמה לב
שראיתי אותה ככה. זה הכניס אותי להלם קטן, ולרגע הייתה לי
צביטה בלב כשנזכרתי ברינה. ישבתי לי מבולבל מעט במרפסת, ואז
קרן באה וסיפרתי לה את שהיה רגע לפני.


חח. הוא ממש מצחיק אותי. אבל עושה רושם שהוא תופס יותר מידי
מעצמו. קצת שחצן. אולי זה סתם רושם. אולי ככה הוא מתנהג רק
עכשיו, כי עכשיו הוא במצב-הרוח למסיבה, וגם יש סביבו די הרבה
אנשים. יש כאלה שמתנהגים שונה אם בחברת קבוצה. בכל אופן, הוא
חביב למדי, וסוף כל סוף פגשתי אותו. אחרי ששמעתי מקרן כמה
סיפורים עליו, הייתי חייבת לדעת מה הקטע אתו, אם הוא באמת עד
כדי כך מדהים. כמובן, אם מדברים על מראה אז ראיתי תמונה שלו
לפני כן, אבל זה בכלל לא אותו הדבר. גבוה קצת, ורזה. וחמוד.
עכשיו אני חייבת להודות שיש בו קסם מסוים, אני יכולה באמת
להבין את הבנות שנפלו ברשתו. ממש צ'ארמינג. והתחת שלו, לעזאזל!
לרגע הרגשתי את עצמי נופלת גם, נקלעת למצב חסר התקווה הזה כפי
שנקלעו אליו כבר הרבה בנות, לפחות כך אני בטוחה. איך אפשר שלא,
בעצם? הוא חמוד, מצחיק, יפה, סקסי, וממש בן אדם טוב. אין הרבה
כאלה. ואז צחקתי מהמחשבה, והיא כנראה נעלבה כי יותר היא לא
חזרה, לפחות לא באותו הלילה. הרי למה בעצם לתת לעצמי לרצות
משהו שלא יכול להיות שלי לעולם, הרי יש לו חברה, לא? וגם אם
אין לו, למה שירצה אותי לכל הרוחות? אני ממש כמעט מצחיקה את
עצמי. בכל אופן, במסיבה הזאת החלטתי שאני חייבת להכיר אותו,
להתיידד אתו. עכשיו הוא פשוט שוכב לידי במיטה, רק בבוקסר שורטס
שלו, וקשה לי להאמין שאני לא חולמת. אני כל כך ברת מזל.
תכננתי לבוא לקרן לסופשבוע, כי נורא התגעגעתי אליה, ואם כבר
לבוא אליה, אז להרבה זמן. הגיוני, לא? לא משנה. בכל אופן, היא
הציעה ללכת אליו, לפחות רק לבקר אותו כיוון שיש לו בית ריק
מהורים ומשפחה, פרט לאחיו החמוד, מורן (אותו כבר פגשתי קודם
לכן). הסכמתי. סבבה. מקסימום לא נהנים, אז בורחים - מה, לא?
הגענו אליו והוא היה בלי חולצה. סקסי למדי, אבל ניסיתי מאוד
להתעלם מזה שזה הדליק אותי קצת. יש לו חברה, המשפט הדהד לי
בראש - כנראה כהגנה כדי למנוע ממני אשליות ואכזבות למיניהן.
כמה שעות מאוחר יותר, עדיין היינו שם ולא יכלתי להתכחש לזה
שאני קצת נמשכת אליו. אם לא לומר הרבה. הייתי מתה שיהיה לי
אותו לעצמי קצת באיזה חדר חשוך... אבל היי - כל עוד זה רק בגדר
מחשבותיי, למי אכפת? נכון?? לא. לא נכון. אחרי שראינו כמה
סרטים והתחיל להיות לי משעמם, הצעתי שנשתכר לנו קצת, שלושתנו.
מורן עבד בדיוק אז, ולא היה אתנו. ערבבנו 40% אלכוהול עם עוד
40% אלכוהול, הוספנו עוד קצת 25% אלכוהול, והופה! משקה מתוק,
חמים, כהה ומשכר מעט. אחרי ששתיתי חצי מהספל הרגשתי שהראש שלי
מנותק קצת משאר הגוף, שאני קצת מרחפת, אבל חוץ מההשפעות האלה,
לא היה אפקט נוסף למשקה עליי. הייתי בשליטה, אמנם קצת משוחררת
מקודם. היה לי קצת יותר קל לצחוק מהכל, זה בעצם היה ההבדל
המהותי בין לפני ששתיתי, ואחרי. האלכוהול שחרר את כולנו, לא רק
אותי, ועד מהרה נכנסנו לוויכוח על סקס, אהבה - איפה הם מתחברים
ואיפה לא. אני לא אפרט יותר מידי, (-משעמם מידי), ורק אומר
שהרצון העז שלי להיות אתו די הוביל אותי בוויכוח. בשלב זה
הבנתי שאכן יש לי סיכוי אתו. הוויכוח היה שאי אפשר שנעשה אפילו
את המעשה הקטן ביותר (כמו - נשיקה,) מבלי שהוא יודיע קודם
לרינה, החברה שלו. נראה לי שזה התחיל מזה שביקשתי רשות מקרן
לעשות אתו "דברים" - וזה מתוך הידיעה שיש לה עדיין רגשות
כלפיו, והכבוד והאהבה הגדולה שאני רוחשת עבורה. היא אמרה
שמבחינתה, היא לא תמנע מאתנו שום אושר כלשהו, אבל רק אם הוא
יודיע לרינה קודם. לקראת סוף הוויכוח, הוא נרדם. אחרי כמה זמן
החלטתי שאני רוצה אותו, וצריך שהוא יהיה ער בשביל זה כיוון
שאני עפה הביתה בבוקר. ניסינו להעיר אותו, קרן העבירה את
ציפורניה על הגב שלו וכאלה, ואני נישקתי אותו. על השפתיים, את
האוזן. רק שיקום כבר כי אחרת זה לא כיף.
לבסוף הוא קם, וחצי הלך איתי, חצי נגרר אחריי - לאחד מחדרי
השינה הריקים הרבים שלאורך המסדרון בביתו. אני לא אפרט על מה
שקרה הלאה - השתמשו בדמיונכם, ילדים.
בבוקר התעוררתי מהטלפון, שצלצל וצלצל ואף אחד מהם לא ענה. זה
היה ההורים שלי שהיו במרחק דקה מהבית שלו, צועקים עליי להתארגן
ולמה לא עונים שם לטלפון וכאלה. זה היה די מטושטש, אני לא
זוכרת את זה כל כך.. הצצתי, מבט חטוף לפנים שלו. הוא היה שקוע
בשינה עמוקה, ממש היפהפייה הנרדמת. תהיתי אם אני אנשק אותו על
שפתיו, האם הוא יתעורר כדי לומר לי שלום. זה לא עבד. "נו, טוב.
מילא", מלמלתי לעצמי, זרקתי על עצמי ברשלנות את הבגדים שלי,
והנעליים, והחלטתי שאני ממש חייבת לעשות רשיון נהיגה, אני לא
יכולה שההורים כל הזמן יאספו אותי מכל מקום ("ומכל סטוץ,"
גיחכתי לעצמי וסגרתי מאחורי את הדלת הקדמית של ביתו).


התעוררתי, מטושטש, ובהדרגה נזכרתי באירועי הלילה. עלה חיוך על
פניי. המלאכית הזאת ממש גרמה לי להרגיש כמו מלך כשהיא גררה
אותי לחדר הזה פה אתמול.. אבל רגע, איפה היא עכשיו ?
עדיין שוכב, העברתי יד בחלל הריק שלידי, איפה שקודם לכן היא
שכבה. קמתי בבת אחת, נדהם.
"איפה היא?", שאלתי בקול. כן - כאילו שזה יעזור לי. הצצתי
בשעון ושוב נדהמתי. הפעם מכמות השעות שישנתי. כמעט יממה שלמה.
היא בטוח כבר על הטיסה חזרה. נגמר החודש שלה בארץ, היום. איזה
חרא. אם היה לי רשיון נהיגה והייתי ער בזמן כפי שתכננתי (-
שעון מעורר מחורבן) - הייתי אפילו יכול להפתיע אותה בפרידה
מלכותית מהשדה תעופה כמו שרציתי, ולעזאזל עם רינה באותם הרגעים
הקסומים.