כבשתי עוד מאחז, בדרך התלולה אל הפסגה.
עוד שלב, בשביל להיות למעלה,
עוד צעד לכיוון ההוא,
ראש ההר.
לא אידיאולוגיה - היא זאת שדוחפת אותי,
לא אהבה - היא זאת שמושכת אותי,
לא מגלומניה - היא זאת ששולחת אותי,
אלא השפיות - היא זאת שמראה לי את דרכי.
עצם הרעיון, שמלמעלה רואים את הכול מלמטה,
מזרים את הדם שבלבי,
עצם העובדה שהמראה משם שונה, לא רגיל,
רק מוכיח לי שאני לא דביל.
יש יתרון בלהיות למעלה,
האוויר נקי, הנוף מרהיב,
תמיד אפשר להביט למטה או סביב,
לראות מאין באת, ואת עצמך לא להכזיב,
מלמעלה רואים דברים, שלמטה לא מייחסים אליהם חשיבות,
אולי כי מלמעלה, משתנה לך תפיסת השטחיות,
יש דברים שבולטים מעל פני השטח,
סימנים שצריך להבין,
לא כל בנאדם הוא אמין.
אז תמשיכו להתעסק שם בקטנות,
בדברים שלא לעניין,
אני לכל השטויות הללו, כבר לא מקדיש טיפה של זמן.