רפויה על סף
ביתי
לא הילכתי שוקטת
לא דלק האור
והביט בי..
שתיקה רועמת...

מתריסה
מרימה סנטר
לא תוכל לבלום
מחשבות ולב
דוהר
לא סתם ביום חול...

לא משמרת
בגדיו..
אבל דמותו חרוצה
בתלמים על לוח
לא אבן
בשר ודם
אוהבת...

רפויה
אך לא רופסת..
ודמעה לא
ניגרת..
רק חיוך משתפל
ומבט לא אוטם
לא שקוף
רחישות הלב..
שלו...
נמזג עם שלי..
ליקר...

וספר דהוי
לא סיפר..
שאי שם ופעם
גר לו חבר..
אוהב..
מאהב..
ועכשיו הוא נודד..
אלי..אל תוכי..
מזוג בדמי..
מקשיב לזמירות ליבי
"הוא אוהב אותי"

ושנים הוא סופר
ורק שנתיים זוכר
סיפור מופלא
על אהבה טהורה
לא רחוקה
ממש לידו כאן...
בנמצא
לא מעבר לפינה
בתוך ביתו
ביתה
ליבו
ליבה..
נפשו
נפשה
לא שתויה
מפוכחה
תביט בעיניו
תחייך
תרמוז
תחולל סביבו
תישק לשפתיו
תענג מגעיו
לא תתחום אהבה...

בחירתה
חופשיה....