לקרוא עם 'To Sheila' של ה-Smashing Pumpkins. בשביל
האווירה.

ביום שנפגשנו מחוץ לבית שלך, נדמה שכבר לא היה כלום לפנינו.
הגעתי אליך מאוחר באותו הלילה, שהיה בהיר וזורח, ולחשתי
לאינטרקום שלך שתצא החוצה. כעבור חמש דקות הופעת, פרוע כולך,
בבוקסר השחוקות שאני מכירה כל כך טוב, לא מנותק לחלוטין מקורי
השינה. שפשפת עיניך וחייכת אליי שליש חיוך. אני כבר חיכיתי לך
עם סיגריה דלוקה. התיישבת על המדרכה לידי ונאנחת בהפגנתיות,
נושם את הצינה שדקרה לי בחזה. שתקנו רבע שעה ואז שאלת למה
באתי. לא ידעתי מה לענות לך, אז המשכתי לשתוק. בראש התרוצצו
להן רבעי משפטים שרציתי להגיד לך, נחנקות מהעשן שפשוט סירב
לצאתי לי מהגוף. אני יודעת שכעסת שהערתי אותך סתם בשביל לשבת
בחוץ ולראות אותי מעשנת את הסיגריה האחרונה שלי לאותו הלילה,
אבל פעם לא היה אכפת לך בדיוק למה ומתי באתי לראות אותך. כל
פעם שהייתי מגיעה, היית מנשק אותי ומשכנע אותי להישאר לישון
אצלך. אבל בערב ההוא לא היית לך סבלנות אליי.
-'אולי לא הייתי צריכה לבוא לכאן', אמרתי מהוססת, מתפללת בליבי
שתגיד שאתה דווקא שמח שבאתי.
-'אולי לא היית צריכה. את מבקשת משהו שאני לא יכול לעשות',
החנקת, 'משהו שגם את לא היית יכולה לעשות'.
ידעתי שאתה צודק.

כל הזמן הזה שהיינו ביחד, ניקר בי תמיד החשש מאחרות. הייתי
לקנאית איומה בחדרי ליבי ובחלומותיי, הייתי לפחדנית, מאוימת
ופרנואידית לגבי כל מה שהיה קשור אליך ואל בנות אחרות. כל
מצברוח עכור היה תוצאה כזו או אחרת של התקשורת שלך עם יפות,
חכמות, טובות ומקסימות ממני. חייתי בפחד מתמיד שאאבד אותך
בקלות איומה לטובת אחרת, ואתה תחמוק במהירות ובשקט אל ידיה שלה
ולא אהיה לך דבר פרט לעוד שם חסר משמעות. ראיתי אותך בוגד בי
בעיני רוחי פעמים רבות וקשות מנשוא, ראיתי אותך משקר לי בפעמים
כאלה ומטיח את זה בפניי בפעמים אחרות. ציירתי אותך מכאיב לי
וזורק לי באדישות את ליבי השבור.
בסוף הכאבתי אני לך.

-'למרות כל מה שחשבת- לא הייתי עושה לך  דבר כזה בחיים', ירית
לעברי, 'פשוט כי אני אוהב אותך, ולא צריך אחרות'.
-'אני אוהבת אותך'.
-"אני לא יכול להאמין לך היום'.

תכננתי שזו תהייה הסיגריה האחרונה שלי, ושזו תקנח במרירות את
סיומו של עוד יום שורט, אבל בכל זאת הדלקתי עוד אחת. אתה לא
היית מופתע. הסבת מבטך אל הכביש והתחלת לזמזם את השיר שלנו. לא
ידעתי אם לצחוק או לבכות. רציתי לנשק אותך, אבל אחרי מבט חטוף
בעיניים העצומות שלך ראיתי שאתה בוכה, והתחלתי לבכות גם אני.
שלחתי לעברך יד מהוססת וליטפתי לך את הכתף. רציתי שתפסיק
לרעוד. לא הפסקת. אני חושבת שהבנת שאני מצטערת. הצטערתי על
טיפשותי האיומה, על ניתוק הרגש מהמעשה, עלינו.

-'אני לא יודעת מה לעשות', לחשתי בקול חנוק, מוחה דמעותיי
הקטנות מזוויות הפה.
-'אולי תישארי איתי הלילה'.
לא ידעתי נפשי מרוב אושר. רצית, למרות הכל, לישון איתי. אז
התקרבתי אלייך ונשקתי לך בעדינות. התכווצת וסערת. היית מיואש
כמוני.


לא דיברנו על הטעות שלי עוד מאז. מעולם לא אמרתי לך שאני
מתחרטת בחירוף נפש ואתה מעולם לא אמרת שאתה סולח. בכל זאת
המשכת לבשם אותי באהבת משי נקייה ועוטפת, ואני התרפקתי
בזרועותיך כחתלתולה.


-'נעים לנשום אותך'.
-'נעים שאת כאן'.



בני אדם עושים טעויות.