כשאני עומד לבכות,
אני מריץ בראשי את כל
הדברים הנוראים שקרו
בחיי אבל הדמעות עדיין
לא יוצאות,
וזה כואב יותר.
כשאני עומד לבכות
ואני מחייך אל הסובבים אלי,
אני מתחנן בליבי שיבוא
האדם
שיכה אותי עד זוב דם
וליבי יתנפץ לרסיסים
אך במקום זה
אני מקבל חיוכי תגובה
מאכזבים.
כשתשאלו איך היה
ואענה שהיה נחמד,
גם אם
תתאמצו חזק ככל
האפשר לא תצליחו
לשמוע זעקותיי.
ואני מעדיף להיות אילם מאשר לפחד להשמיע קולות שאני מסוגל
להוציא.
כשתדעו שאני שמח,
לא תדעו את האמת.
כתשדעו שאני עצוב,
לא תדעו מה להגיד.
כשיגיעו מילים שיגעו לליבי,
לעולם לא תגעו שנגעו.
אשמח לקולות ניפוץ גולגלתי
ואשמח כשאדום
יציף את החדר בואו
חפשו בין הטיפות
אולי תמצאו שארית חיוך.
כשאני עומד לבכות,
עיניי האדישות יורות
חיצים של עיוורון אליכם
אהוביי מתי כבר
דמעות יסגירו
מילים ששפתיי מעולם
לא הגו.
ואני מעדיף להיות אילם מאשר לפחד להשמיע קולות שאני מסוגל
להוציא. |
