דרור, השעה עכשיו חמש לפנות בוקר ואני יושבת במיטה בחדר שלי
וכותבת לך את המכתב שאף פעם לא תקרא. אני יושבת, שומעת את
הדיסק ששמענו פעם ראשונה ש.....(ניק קאייב) וחושבת עלייך.
שלושה
ימים כבר לא דיברנו, לא כי אני כועסת או כי משהו קרה, פשוט כי
אתה לא כאן. שלושה ימים כבר עברו וזה מרגיש לי כמו שבועות. אני
יושבת בחדר שלי וסופרת את הדקות שעוברות ומעלה במוחי קטעים.
קטעי שיחה שלנו, הערות שנונות שלך, סיפורי לילה טוב שאתה מספר
לי וכל זיכרון מתווסף לאותו מקום בבטן שדיברנו עליו. אני יושבת
ומחזיקה את עצמי לא להתקשר אלייך, הבטחתי לעצמי שלא אתקשר וזה
קשה. במיוחד בערבים אז אני הכי צריכה אותך.
הכי מתסכל זה הכביכול פשטות  שבעניין, כי זה יכול להיות כל כך
מהיר. אני רק אחייג את הספרות ותוך פחות מדקה אתה תענה (כי אתה
תמיד עונה) ואני אשמע את הקול שלך ושוב הכל יהיה שלו. תוך
שניות ספורות והסיפוק מיידי. אבל לא, אסור, זה הדבר האחרון
שאני יכולה להרשות לעצמי עכשיו.
יש רגעים בהם אני נמצאת באשליה שזהו נגמלתי ממך ואני טופחת
לעצמי על השכם בגאווה. אבל על מי אני עובדת, אומנם לא התקשרתי
עדיין אבל אין רגע שאני לא חושבת על זה או לפחות מחשבת את
השעות עד שתחזור.
דרור, אתה כמו סם בשבילי ואני לא יכולה להיגמל. אני מנסה,
תאמין לי שאני מנסה אבל לא מצליחה. כל מה שאני רוצה זה שתאמץ
אותי קרוב אלייך ושתחבק אותי ושלא תעזוב.
ואתה יודע מה הבעיה?
הבעיה היא שאתה עושה את זה, הבעיה היא שאתה יודע בדיוק מה אני
צריכה ומתי ואתה מכיר אותי כל כך טוב. הבעיה היא שאתה החבר הכי
טוב שלי ושאתה אוהב אותי, פשוט לא כמו שאני אותך.

האמת היא שעד לפני כשבועיים כבר די השלמתי עם איך שהדברים
נראים. אפילו הייתי די רגועה עד שנכנס כל הקטע המיני הזה איתך
וזה פשוט לא מתחבר לי.
אני שוכבת צמודה אלייך במיטה כאשר היד שלך בתוך החולצה שלי
ואני מצד אחד לא מבינה למה היא שם הרי אתה החבר הכי טוב שלי
ומצד שני אני רוצה שתמשיך. אני רוצה שתמשיך כי זה אתה וכי אתה
היחיד שאיתו יש לכל העניין הזה משמעות שמעבר לסיפוק המיני.

אבל בעצם הדבר שהכי הורג אותי זה שסיפרתי לך כבר מזמן שאחד
הדברים שאני יותר אוהבת בקשר שלנו זה שאתה הבחור היחיד שאי פעם
רצה להיות איתי בלי "שנתתי" לו וזה מדהים בעיני. ועכשיו אני
"נותנת" לך ועכשיו הידיים שלך מטיילות לי על הגוף אבל אתה לא
באמת רוצה אותי. אומנם אתה עדיין החבר הכי טוב שלי רק עכשיו
אני לא באמת בטוחה מה מחזיק אותך איתי כי עכשיו גם יורדים לך
אז מה, לא תשאר.
ואתה...אתה מתייחס לכל העניין הזה כאילו אני הבחורה הכי
ניהליסטית והכי שלמה עם עצמה שיש, ואתה לא טורח אפילו לברר איך
אני עם כל העניין הזה למרות שאתה יודע על העבר שלי עם בחורים.

אז זהו, אז אני סופרת את השעות עד שתחזור ונדבר ואני אחייך
ואספר לך סיפורים ואתה תצחק ותספר לי איך היה לך בים המלח
וכביכול הכל יהיה כרגיל. הכל חוץ מזה שאני אוכל את עצמי מבפנים
ואני לא אשתף אותך, פשוט כי אסור .
אסור כי כבר ניסיתי פעמיים ואתה לא רצית אותי.
אסור כי אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות קטנה שוב.
אסור כי זה מביך אותך.
ואסור כי אני לא רוצה אפילו לקחת את הסיכון של לאבד אותך
לגמרי.
ולכן אני רק כותבת, כותבת לך מכתב.
                          מכתב שלא תקרא לעולם.