מוקדם בבוקר ואני נוסעת במכונית. 100 קמ"ש בדרך לעבודה זה
בהחלט לא רע. השדרנית בגלגל"צ אמרה שהיום יום שלישי ופעמיים כי
טוב, ובנסיבות הימים האחרונים היא באמת מקווה שיהיה טוב. היא
משמיעה את Something של החיפושיות, ואני כבר מרגישה את הטוב
שהבטחתי לך מתפשט באיבריי. ואחר כך היא משמיעה את Hero  של
מאריה קארי ולמרות השמאלץ, הקול העמוק שלה גרם לדמעות אחדות
להיקוות בעיניי. והבטתי קדימה ובמקום כביש ראיתי אותך ישן
במיטה שלך, מכורבל בפוך. והמשכתי להקשיב למוסיקה שהתחלפה בלא
הרף. ושמתי לב שגם השירים הקצביים של הבוקר, מדברים על אהבה
שמתה. וחייכתי חיוך מהול בעצב. והרגשתי את האהבה בוערת
בעצמותיי ואת הכאב החד המפלח את לבי, עד שהאש תדעך והכאב ימוג,
וידעתי.
למרות השירים
ולמרות אתמול בלילה.
שיהיה טוב. באמת.