זה בא לי בפתאומיות
פרץ אדיר של תשוקה.
עטוף כאב ואהבה.
אני רוצה את זה בחוץ עכשיו ומייד...
תפרוץ לי מהחזה..תפרוץ כבר.
תרמוס הכל בדרך
אל תתן לי רגע של מנוחה.

השנאה שלי לכל מה שמפריע לך גוברת מרגע לרגע.
אני קורע את הדף מרוב עצבים.
אין לי זמן למשחקים.
נו כבר תצא ממני!!
זה כמו להקיא וזה כמו לחרבן רק שזה שדון קטן שבא להציק.
לחפור באיטיות החוצה גיד אחרי גיד החוצה אבל להישאר. אוי כמה
מעצבן!
חוצפן הקטן...מאיפה באה לך החוצפה.
או שאתה בפנים או שאתה בחוץ!!
תחליט כבר.

החלון נפתח בפתאומיות ופרץ אויר ובריזה חודר לחדר.
אני מרגיש איך הכל מתרומם
כל גופי ושיערי.
אני מסתובב בפתאומיות..זה תופס אותי בחוזקה מבפנים
צובט...כל כך חזק..אני עוד שניה צורח
הנשימה שלי נגמרת...בבקשה תפסיק בבקשה תפסיק
אתה לא רואה שאני עושה הכל כדי לעזור לך?!
אתה לא רואה שאני רוצה אותך כבר בחוץ?!

הוא שולח יד... היא עוברת מקרבי לגרוני ובכוח פותחת את פי
אני תופס את הדף ולא יכול לשחרר.
הוא מכריח אותי לתת לו עיפרון..
טוב טוב..תקח כבר רק תפסיק את הכאב.
זה משרטט על כל גופי מן כתב מוזר ולא קריא.
אני מרגיש איך החוד חודר לעור גופי
טוב,דיי!!! אני עומד לבכות!
בבקשה תפסיק!!

פתאום אני שומע קול.
קול מתוק
קול כל כך מוכר.
הוא מתחזק ומתקרב אלי...אני ממש מרגיש את הקול הזה מעבר לדלת
כן כן..תתקרב תתקרב.
הוא ישים לב
הוא יבין שמגלים אותו ויעלם
הקול חודר מבעד לחור הדלת ואומר
אתה לא חושב שהגיע הזמן?
יאללה תתארגן..אתה מאחר לגן

פתאום היד הרפתה אחיזתה מהעט
הדף נפל על הרצפה
הפרץ נעלם...התשוקה גם היא...
איפה היד..היא הייתה הרי בגרוני..כל כך שורפת וכואבת
לאן נעלמת... יא פחדנית.
את לא רואה שלא סיימת את העבודה??

הדלת נפתחה
ואני על הרצפה ולידי הכל בבלאגן.
היא סגרה את החלון.
והרימה את הדפים שמסביבי  
מסתכלת מקמטת אותם לצורת אגרוף
וזורקת לפח.
עיני מבריקות מדמעה שרוצה ליפול לרצפה
וברוב חוצפתה היא שואלת אותי
הכל בסדר מותק?