היא היתה  בסך-הכל בכתה ג'. ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות,
שאז עוד לא הוסתרו על-ידי משקפיים.
באותה תקופה שודרה בערוץ 6 הסדרה "בברלי-הילס 90210".
הבנות בכתה הכירו את כל הפרקים, וזה בעצם מה שהעסיק אותן כל
ההפסקות.
אבל לה לא היו כבלים בבית. זה לא שלהורים שלה לא היה כסף, זו
היתה פשוט שאלה של אידאולוגיה. הם לא רצו "שתהיה כל היום מול
הטלויזיה, במקום להכין שעורים..."

אבל יום שישי היה יום מיוחד. ביום שישי בערב נוסעים לסבא וסבתא
ברמת-גן. ושם יש כבלים.
את היום שישי הזה היא לא תשכח לעולם.
כולם היו בסלון וראו "תכנית של גדולים", והיא הלכה לחדר של סבא
וסבתא, שכבה על המיטה הגדולה (שאחרי כמה שנים, כשסבא מת, אבא
הצר אותה בשביל שיהיה יותר מקום בחדר), וראתה שידור חוזר של
"בברלי-הילס".
ופתאום היה משהו שהיא לא הצליחה להבין-  היה שם ילד, או בעצם
נער צעיר,  שהביבי-סיטר שלו גילתה שיש לו סימני מכות על הגב,
והכריחה אותו לבוא איתה ולהתלונן במשטרה.

היא לא הבינה.
היא חשבה שאולי בארצות-הברית זה שונה, או שפשוט אצל מליונרים
זה אחרת...
את אבא בחיים היא לא היתה מעזה לשאול, אז אחרי קצת יותר משבוע
היא החליטה לשאול את אמא.

זה היה בערב, לפני החוג לאורגן.
אמא הסתרקה מול המראה הגדולה בחדר שלה, והיא נכנסה, יחפה,
ושאלה בשקט: "למה בבברלי-הילס אסור להרביץ לילדים?"
ואמא אמרה לי: "אויש, זה רק סדרת טלויזיה, זה לא כמו
החיים"...



14.8.2002