"הם חיים בעולם כואב, שהמציאות מכאיבה בו,
 אני לא רוצה לחיות ככה, אני לא רוצה שיכאיבו לי,
 הם קוראים לי לא שפוי, אומרים שאני צריך לפגוש את השפיות,
 אני לא רוצה, אני לא רוצה לפגוש את השפיות..."


 תן לי סיבה לחיות, כשהכל נראה אפור,
 אני רוצה להיות חופשי, לעוף לי כמו ציפור.
 ולהנות מהטוב, ושיפסיק לכאוב,
 אני חושב שהפסקתי כבר לחשוב.

 תן לי שניה לראות, את העצב בהרים,
 אני רוצה להאמין, שדברים אינם קורים.
 בלי הגיון או סיבה, ובלי קצת אהבה,
 וזה סתם, שוב נראה שאין תקווה.

 שיבוא היום, וניפגש עם השפיות,
 רק תני לי סיבה לחלום, זה לא משנה לחיות, למות,
 זאת הרגשה, שבחיים אין מציאות,
 לא רוצה לפגוש את השפיות.

 תן לי סיבה לצחוק, כשהכל נראה עצוב,
 אני רוצה להיות איש טוב, ובן אדם חשוב.
 ומשוגע שמאושר, ומחייך ושר,
 ואומרים, שאני אידיוט מוכשר.

 תן לי תקווה לחזור, לחיים הכואבים,
 שאני לא רוצה לזכור, שאותי לא אוהבים.
 ואין לי שקט או טוב, ולא מפסיק לכאוב,
 זה כואב כשאני מתחיל לחשוב.

 שיבוא היום, וניפגש עם השפיות,
 רק תני לי סיבה לחלום, זה לא משנה לחיות, למות,
 זאת הרגשה, שבחיים אין מציאות,
 לא רוצה לפגוש את השפיות.

 תן לי סיבה לחיות, כשהכל נראה אפור.