[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניקול גרמן
/
החבר של החבר שלי

לא הייתי צריכה להגיד לו כלום
רק שאלתי אותו אם הוא יודע על מה אני חושבת עכשיו
הוא ענה לי מבלי להסתכל לי בעניים "כן, אבל את יודעת שאין לך
סיכוי" הדבר הראשון שעבר לי בראש מוזר שהוא מגדיר את זה שלי
אין סיכוי הרי זה לנו שאין לנו סיכוי
הסתכלתי גם אני בריצפה שלא הייתה מעניינת כל כך
ואם הראש שלי לא היה מלא בעשן אני בטוחה שהייתי מתחילה לבכות
הרי זה היה ברור שאנחנו לא יכולים להיות ביחד  אחרי שהבנתי
שאני מאוהבת בו
לא היה צורך להסביר לי שאין לזה סיכוי זה היה ברור
הוא החבר הכי טוב של החבר שלי
מה לא ברור בזה
לא יכולתי להוציא מילה מהפה
ואז הוא חיבק אותי אני לא חושבת שאי פעם יכולתי לחשוב שחיבוק
יגיד כל כך הרבה
הנחתי את ראשי על החזה שלו
והרגשתי את הלב שלו פועם בעוצמה כל כך חזקה
שאמרה יותר ממה שהוא יכל להגיד במילים אי פעם







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דודו בא אלי
וביקש קצת קוק
אמרתי לו
דודינקה אתה
יודע שיש לי רק
גראס אז הוא
ביקש קצת גראס
אמרתי לו דודילה
אתה יודע שיש
יובש עכשיו גם
חורף וגם בלאגן
בגבול, אז הוא
שאל אם יש לי
כדורים,
הזדעזעתי אמרתי
לו דודו אני לא
מחזיק כימיקלים
דיברנו על זה
לא?
אז הוא ביקש
אקונומיקה
נתתי לו, אני לא
מסוגל לסבול
כימיקלים.




ד"ר מישה רוזנר
הרופא האישי שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/02 9:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניקול גרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה