[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טושטוש שרון
/
קיטש...(?)

החלטתי לכתוב לך מה אני מרגישה,כי אני יודעת שתמיד היה חשוב לך
לדעת.
החלטתי לכתוב לך מה אני מרגישה-ומאז עברו כבר שבועיים.
כי זה לא תמיד קל לכתוב,וזה בטח פחות קל כשמנסים לתרגם רגשות
למילים.
מישהי פעם אמרה לי שהדרך הכי טובה לכתוב היא עם דמעות
בעיניים,כי אז זה סימן שאת באמת מרגישה את מה שאת
כותבת,ושהדברים יוצאים מהבטן.
אז הנה אני-עם דמעות בעיניים-מנסה לשבת ולכתוב כמה שאני
מתגעגעת.
מתגעגעת לטיולים הארוכים על החוף,ולכל המבטים והמחמאות מכל אלה
שאמרו לנו שאנחנו זוג כל כך יפה,ושבטוח נועדנו ליהיות ביחד,
מתגעגעת להעביר את היד בשערך או לחבק אותך חזק חזק,ולהצמיד
אותך אלי, מתגעגעת לשיחות הארוכות שלנו אל תוך הלילה (ולצעקות
של אמא שלך, שאומרת שב-4 בבוקר לא מדברים בטלפון), אני מתגעגעת
לכל הנרות שהדלקנו כל פעם שהיינו ביחד,אני מתגעגעת ליהיות
איתך,להרגיש אותך,להריח אותך,לנשק אותך.
אני מתגעגעת אליך.
אבל עכשיו אני יכולה רק לעמוד מהצד ולהצטער על העובדה שנתתי לך
ללכת כשעוד הייתה לי ההזדמנות,כשיכולתי להשאיר אותך שלי.
לך כבר יש מישהי חדשה,ואני מרגישה מיותרת מאי פעם.
וכשאני רואה אותך איתה משהו בי נצבט מקנאה. ואני רואה אותה
צוחקת ומחייכת והולכת איתך יד ביד עם מבטים חולמניים וטיפשיים
בעיניים,ואני מנסה ליהיות שמחה בשבילך,אני באמת מנסה להראות
שלא אכפת לי,הרי תמיד אמרתי שאני רוצה את טובתך,אבל אני לא
מוצאת בעצמי את הכוחות הנפשיים בשביל לבוא אליך ולהגיד שאני
שמחה שטוב לך,ושאני מקווה שמצאת את האושר.
אני לא אוכל לסבול את המבט שלך,המבט החודר שלך,שיוכיח לי שהפעם
זה אמיתי. כי המבט הזה היה שלי במשך כל כך הרבה זמן,ואני לא
רוצה לחלוק אותו עם מישהי אחרת. אני יודעת שאני לא יכולה לכבול
אותך אלי לנצח, וגם אם זה היה אפשרי בטח לא הייתי עושה את זה.
והיא שוב תביט עליך,ותנשק אותך בקצה האף,ותלחש לך באוזן לחישות
שיגרמו לך לחייך,בדיוק כמו שאני עשיתי. ואז תשלבו
ידיים,ותסתכלו עמוק בעיניים,ואני ארצה ליהיות שם שוב.
אני יודעת שיהיו כאלה שיגידו שזה כבר נגמר מזמן, ושחבל על
הדמעות,כי הם לא יעזרו,וגם אם נחזור עכשיו-זה כבר לא יהיה אותו
דבר. ושגם אני,כמוך,צריכה להמשיך הלאה ואולי אפילו למצוא אהבה
חדשה וטובה יותר.
הם יגידו בדיוק את אותם הדברים שאני הייתי אומרת לכל אחת
מהחברות המשותפות שלנו שהיתה באה לבכות לנו, ולשאול למה זה
נגמר.
ואני אהנהן ואעמיד פנים שאני מסכימה עם כולם ושהם צודקים,
ובתוך תוכי אמשיך להגיד לעצמי שזה לא נכון,והפעם זה קצת שונה.
בגלל זה הרגשתי צורך לכתוב לך-כי אני יודעת שאף אחד לא יבין
אותי טוב כמוך.
אני לא מתכוונת להתחנן שנחזור ליהיות ביחד,ואני בטח לא חושבת
לבקש ממך לעזוב את החברה החדשה שלך...
אבל מתוקה שלי! את יודעת שהיינו מושלמות ביחד. וגם את בדיוק
כמוני נהנית מכל המבטים שננעצו בנו כשרקדנו צמוד צמוד
במועדון,ואיך שכולם עצרו והסתכלו עלינו,כי רק לשתינו היה את
האומץ.
אני גם יודעת כמה שנהנית ליהיות איתי כי אחרת לא היינו נשארות
ביחד כל כך הרבה זמן.
את יודעת כמה שאהבתי אותך. אני עדיין אוהבת,ומקווה שגם את.
אני לא מתכוונת לבקש תשובות או הסברים,
                               אני רק רוצה לדעת
                                                     אם גם
את מתגעגעת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הטור האישי של
צרצר:


טוב,


זהו,


גמרתי...


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/02 12:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טושטוש שרון

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה