שיר מטומטם יקירי, אני לא מאמינה בשירים על אהבה. האהבה מתה,
נפלה עם התאומים! אל תנסה לשכנע אותי שאתה אוהב אותי, זה לא
יעזור וזה גם נדוש-כמו בטלנובלות ספרדיות-ראית אחת, ראית את
כולן. הרמה הקוסמית קובעת עכשיו והיא מתוכנתת על אי אהבה. מי
מתכנת אתה שואל? אז אני אומר לך בכנות שאיני יודעת.
באסטרולוגיה אני לא ממש מאמינה, אלוהים הלך לאיבוד בחלל, חדשות
יש רק בשמונה והיי טק קרס כך שלא מדובר באיזה פרחח בן 18 עם
שיער ארוך, משקפיים עגולות ומיני דיסק ששומע לנון מזוין וחושב
שיש צ'אנס לשלום.
כך, שאני לא ממש יודעת מי האישיות, אבל זה שהאביב הזה מוציא
ממני אלרגיות קשות במקום תחושות הזדווגות כדרך הטבע רק מוכיח
לי כמה אני צודקת.
אני חושבת שאעשה איזה ניתוח או שניים להרמת חזה, מחיקת בטן
ואונה שמאל (אחראית על הרגשות) ואיזה קיצור אף. החלטתי ללכת על
מראה אחר. אולי גם אסתפר-אעשה קרחת, מראה "שינייד", אהפוך
לבודהיסטית. לא שאהיה פחות מופקרת אבל לפחות אחיה את הרגע.
אבין את עצמי, אשלים עם השלם שהוא אחד וכל אותם דיברות
בודהיסטיות עתיקות.
אולי אסע לי ללונדון, הקור שם וההומור הבריטי המתוחכם יעשו לי
את זה אחרת. נמאס כבר מהאמריקאים אוכלי הבשר השמנים והצרפתים
הצדקנים. רוצה משהו אחר, אוטנטי. אין אהבה ולא תהיה, אז לפחות
שיהיו מסעדות צמחוניות, שוקי רחוב, מלכה אמיתית ושיקספיר או
הנרקסיסט הזה אוסקר ויילד. זה שהמציא את הפתגם הידוע :"אם אין
אנאלי -מי לי?"
אנחנו דור חדש, אחר, שלא ידע את פרעה. הדור שלא ידע ושאנו יודע
לשאול דור שחושב ש"חברים יש רק באגד ואהבה יש רק אצל השכנים",
דור שחושב שאם שותים - לא נוהגים, מהר...
דור של פוסט. פוסט מודרניזם, פוסט ציוניזם, פוסט אהבה. אז תבין
את זה יקירי ומוטב עכשיו מאשר אף פעם.