חלב
שני סוכר
שוב אותו פזמון מוכר
שנים כבר לא היה שינוי
כל יום אותו דבר.
בחור
בחורה
נשיקה ארוכה
שנים של אבולוציה אנושית
אך עדיין נשארנו עם אותה אהבה.
דמעה
דממה
לבד בחשכה
לב שבור ששנים לא התאחה
הרבה אנשים עברו בחיי
אח, איפה אותה שכחה?
פחד
טעינה
ירייה
עכשיו הכל כבר השתנה
אין עוד קפה, חלב ושני סוכר
מכאן לא רואים שום בחור, בחורה ונשיקה ארוכה
כעת תמיד תהיה דמעה
לעולם לא תשבר הדממה
ולנצח אהיה לבד בחשכה.
מתחת לאדמה.
(נכתב בפאוסקה, 1.6)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|