"אונס! אונס!"
הזעקה החנוקה שנשמעה מבעד דלת שירותי היוניסקס של הדיסקוטק
מצאה אותי בדיוק באמצע שטיפת ידיים בכיור הסמוך.
תיכף ומיד פתחתי את הדלת בתנופה, תלשתי את הבחור מהנערה
האומללה ונכנסתי בו בצורה שהמרקיז דה סאד היה מתגאה בה.

אחר כך התברר שבכלל לא היה אונס. דווקא הבחורה היתה זו שניגשה
אל הבחור ופיתתה אותו לחפוז בשירותים. אפילו את זה הוא לא
קיבל, כי היא צעקה לפני שהמסכן הספיק לגעת בה.
למה היא צעקה? "הייתי שיכורה", הסבירה בהתנצלות.

גם אני התנצלתי כשבאתי לבקר אותו בבית החולים. ממש לא נעים.
מסתבר שאני מכיר את הבחור, למד איתי ביסודי. דווקא היה בחור
מגודל, ולמזלו הרע דווקא אני, שהתחלתי בתיכון לעסוק ב BODY
BUILDING ומאז לא הפסקתי, הייתי זה ששמע את קריאותיה לעזרה.
הוא סיפר לי שמכות כאלה הוא לא חטף בחיים. אפשר להאמין לו.

המשטרה שיבחה אותי על העירנות והאזרחות הטובה שהפגנתי.
"הפעם זה היה זאב, זאב", אמר לי הרפ"ק, "אבל בפעם הבאה זה יכול
להיות עניין של חיים ומוות".
מה שכן, לא העניקו לי צל"ש, אפילו לא תעודה. כנראה כי זה לא
היה באמת אונס.
הבחורה נחקרה ושוחררה די מהר. אין ממש בסיס להאשים אותה במשהו.
זה לא שהיא התכוונה שמישהו ייפגע. גם לא התכוונה להעליל על אף
אחד. גם זה שהיא היתה די יפה לא הזיק.  

"לך אני סולח", הוא אמר לי בבית החולים, "לא יכולת לדעת, הייתי
עושה אותו הדבר במקומך".
"לה", המשיך, "אני לא סולח. מה היא, מטורפת?"

גם אני סלחתי לו סוף סוף.
מעניין אם הוא זוכר בכלל שביסודי הוא היה נוהג להרביץ לי.
ילדים יכולים להרביץ והמשטרה לא עושה כלום. אצל מבוגרים זה
יותר מסובך.
לזכותה של הבחורה, אני חייב לומר שההצגה הקטנה שלה עלתה לי די
בזול.