הנערה הזאת היא אני, תמיד הייתה. דמותה מטושטשת, חומקת מבין
אצבעותי כמים זורמים, גועשים, נראית בכל פעם כאדם אחר, כמראה
מתגובותיהם של אחרים. הנערה הזאת היא אני, הולכת ברחוב, צעדיה
נחושים, מביטה בעולם שממנו ניסתה לברוח כל חייה, כמעט ונבלעת
בהמון, באנשים הממהרים, כה פוחדים לפספס שניה במרוץ של החיים,
עד שהם אינם מסוגלים להנות מהם. כלפי חוץ היא אינה שונה מהם
במאומה. הנערה הזאת היא אני. הולכת לבד, צעדיה מהדהדים בריקנות
הציוויליזציה המודרנית, סוקרת כל פרט בזיכרונה, נזכרת בפרטים
רבים מדי. הנערה הזאת היא אני, והיא חצי תריסר נערות לפחות בו
זמנית. לעיתים משעשעת, לעיתים סגורה ובודדה, לעיתים משונה
ומסתורית, לעיתים פתוחה וחברותית, לעיתים בטוחה בעצמה וחזקה
ולעיתים חלשה, אבל עדיין מפחדת להביט במראה, לראות עצמה מבחוץ,
כפי שהיא באמת. למרות כל מה שעברה. הנערה הזאת היא אני, וגבה
אינו זקוף כשהיה ופניה אינם מלאים אושר, חמימות ותקוות כשהיו.
היא ספגה ביקורת רבה מדי, אכזבות רבות מדי. אמרו לה להשתנות.
השוו אותה לאחרים. ניסו לזלזל בה ולרמוס אותה באכזריות, ללא
הצלחה. דחו אותה כי פחדו לגלות מי היא באמת. הנערה הזאת היא
אני, והיא כבר לא מאמינה באהבה, בעיניים שיביטו לתוך עיניה
וירדו לעמקן, יבינו אותן, יסרקו את גופה ונפשה במבט שהיא כה
השתוקקה לו, אך הוא מעולם לא הגיע. היא כבר לא מאמינה ביד
המלטפת, בשפתיים האוהבות, בחיוך שיישמר רק לה. היא כבר איבדה
את התקווה, לא סומכת על איש, ממשיכה ללכת לבדה, לשמוע את קול
צעדיה מהדהד ברייקנות, רק משום שהיא יודעת שרק כך היא תצליח
לעבור את כל המכשולים, ולהוכיח לכולם, ידידים ואויבים ואחד,
שהיא תעשה את זה לבדה, לא משנה מה אומרת החברה. הנערה הזאת היא
אני, ואני גאה בה על כוחה ומעריצה אותה, ואוהבת אותה יותר מכל
דבר אחר. הנערה הזאת היא אני, והיא לא תשתנה בשביל אף אחד,
ובטח שלא בכדי להדמות לאנשים הפוסעים לצידה במסלול החיים,
הפוחדים מהמבט בעיניה, החזק כל-כך, ולכן מנסים להכניעה. הנערה
הזאת היא אני, והיא יודעת שכבוד עצמי הוא שותף גרוע לגיל
ההתבגרות, לבלויים וכמו כן למיטה אבל אנשים בשר ודם המביטים בה
מלמעלה הם שותפים גרועים לחיים.
הנערה הזאת היא אני, והיא עשתה את בחירתה
ושילמה על כך בבדידותה
אך האם המחיר הוא אכן כה נורא?
בתקווה שתבינו, ולא נורא גם אם לא
מאיה |
