המנגינה קורעת את נשמתי מבפנים
שממה מסביב, הכל ריק מאנשים
אני עומד על הקצה
ואין דרך מוצא
חוץ מאחת
המוות

איך מנגינה יכולה להכאיב יותר מרובה?
כשהקרקע מוכנה, הכל יכול להיות
ואין שום דרך לשנות
מה שכולם יודעים
שאני מת
מבפנים

החיים
הם לפעמים
דבר מופרז לחלוטין.
מה לעשות, איך לכסות
את פני נשמתי מפני זרים?
למי יש כח לכל המשחקים המיותרים

זהו
אפרד מחיי
אומר שלום למכריי
למשפחתי היקרה, לחתולה האהובה
לכל מי שהטבעתי בו חותם
ואהבת חיי שעוד לא הספקתי לראותה.

אולי בעולם הבא.